תוכן
ההתמודדות עם מגפת הקורונה גורמת לרבים – מבוגרים וילדים – תחושות לחץ וסטרס. האדם מטבעו שואף לשליטה מקסימלית בחייו, וחוסר הוודאות והשינויים המרובים שאנו חווים עתה מובילים להרגשה של חוסר יציבות.
אצל ילדים צעירים – חווית היציבות נבנית לרוב על ידי ההורים והמציאות הביתית.
אצל מתבגרים – גם ביום-יום בזמן שגרה הם נוטים לשדר חוסר יציבות בהחלטות ובהתנהגות שלהם, עקב תקופת ההתבגרות והחיפוש סביב הזהות העצמית. לכן התקופה של מגפת הקורונה מורכבת יותר עבורם, ולעיתים נראה שתחושת דיכאון משתלטת עליהם.
יש מי שירגישו זאת באופן מוחשי ויש מי שהדבר יתבטא אצלם בדפוסים משתנים, השונים מהדפוסים הרגילים. אף שהם לא ידווחו על תחושת לחץ או מתח, הם חווים זאת בגופם. נוכל לראות זאת מתבטא בקשיי שינה, בעצבנות יתר, בנוקשות חשיבתית, בתגובות פזיזות, בהסתגרות או בהימנעות.
מגפת הקורונה מערערת, כאמור, את היציבות ואת תחושת הביטחון של רבים. השינויים בכל תחומי החיים, השמועות המפחידות, ההשלכות הכלכליות וההגבלות השונות, כל אלו יצרו סימני שאלה בקרב רבים. השינויים באורחות החיים יוצרים קושי גדול – כולם נשארים במרחב הביתי, הילדים לא הולכים לבית הספר, פעמים רבות גם ההורים נשארים בבית בעקבות פיטורין, חל"ת או עבודה מהבית. כך נוצר ריחוק חברתי מהחברים ומהעמיתים שנהגנו לפגוש בחיי השגרה, וכן נוצר צורך להתרגל לשהות המשותפת בבית ולסדר היום החדש.
עם החלת הכללים החדשים שנקטו מובילי מערכת הבריאות בישראל כדי למגר את מגפת הקורונה בישראל, פנו אליי שתים-עשרה משפחות עם ילדים בגילים שונים (חלק מהם עם צרכים מיוחדים), שחוו קושי בהתמודדות עם השינויים מרחיקי הלכת בחיי היום-יום ועם ההתנהלות במצב החדש.
החיים המשותפים בבית באילוצי הקורונה יצרו כאוס – מריבות, התפרצויות, התקפי זעם ושבירת סדרים בחיי היום-יום. ההורים נבהלו מהמצב והרגישו שהם לא מצליחים לנהל את החיים בבית כראוי ולבנות מערך הגיוני של סדר יום. הם התקשו להשרות אווירה טובה ושלווה בבית ולהתמודד עם הסיטואציה החדשה באופן חיובי ואופטימי. היה להם קושי לנהל את עצמם ולנהל את הילדים. בעקבות זאת נוצר אצלם צורך משמעותי בהבניה מחדש של מערכות החיים ושל תחושת קוהרנטיות.
לחץ, המכונה בשפה המקצועית "עקה" או "דחק", מתייחס למצבים שבהם האיזון הטבעי שבו אנו מצויים מופר בשל איום פיזי או נפשי. מצבי לחץ ילוו בדרך כלל בהשפעות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות שונות, כמו תחושה סובייקטיבית של מתח וחרדה, דפיקות לב מואצות וכאבי בטן.
התמודדות עם לחץ מתרחשת בדרך כלל בשלושה שלבים:
בשלב הראשון מופיעה "תגובת אזעקה" הגורמת לנו לגייס את כל משאבינו הפיזיים והנפשיים להתמודדות עם האיום. אם תחושת האיום נמשכת, יש לשים לב למצב הרגשי ולהתייחס לשלב השני של ההתמודדות עם הלחץ.
בשלב השני אנו עוברים להתמודד עם הלחץ באמצעות מנגנונים מורכבים יותר מבחינה פסיכולוגית. חלק מהמנגנונים הללו יכולים להיות יעילים בטווח הקרוב אך בעייתיים בטווח הרחוק. למשל, אדם המצוי תחת איום של פיטורים מעבודתו עשוי להגיב לאיום בשלב הראשון דרך ויכוח או תחנונים ובשלב השני דרך הכחשת חשיבות האיום: "גם ככה זאת לא עבודה טובה".
השלב השלישי, המתרחש במקרים של לחץ מתמשך, הוא שלב של התשה שבו משאבי ההתמודדות מתחילים להישחק ועשויות להופיע בעיות רגשיות (למשל – דיכאון) ובעיות פיזיות.
כיצד, אם כן, מתמודדים עם לחץ ונמנעים מהגעה למצב של שחיקת המשאבים? מידת הלחץ שנחווה תלויה בסוג גורם הלחץ, במאפיינינו האישיים ובתחושת השליטה שאנחנו מצליחים להשיג למרות חוסר האונים שאנו חווים בסיטואציה. חשוב לזכור כי גם כשמדובר באירועי לחץ ממשיים, יש דרכים יעילות להתמודדות עימם.
החוקר פרופ' אהרון אנטונובסקי פיתח מודל בשם "המודל הסלוטוגני" כחלק מתיאוריה המכוונת לקידום הבריאות. בעבודתו תיאר את תחושת הקוהרנטיות שלדעתו מהווה בסיס להתמודדות עם מצבי לחץ מתמשכים. תפיסת עולם קוהרנטית נוטה לראות את העולם כמקום הגיוני וסביר, אשר ניתן לניהול רגשי ואינסטרומנטלי.
תפיסת עולם קוהרנטית מורכבת משלושה מרכיבים: מובנות, נהילות ומשמעותיות. מובנות מבטאת את המידה שבה האדם תופס את העולם כניתן לניבוי, כלומר הוא יכול לשער את סדר יומו, לתכנן תוכניות לטווח קצר או ארוך וכדומה. נהילות מבטאת את המידה שבה האדם תופס שיש לו יכולת להתמודד, שיש לו כלים ומשאבים לנהל את משימות החיים בהצלחה. משמעותיות מבטאת את המידה שבה האדם מוצא משמעות רגשית בחייו, בחברויות שהוא מקיים ובהענקה מעצמו לזולת. לפי תפיסה זו, תחושת קוהרנטיות חזקה של אדם היא גורם בעל משקל בתנועה לכיוון בריאות[1].
כדי לסייע למשפחות שפנו אליי, השתמשתי במודל הסלוטוגני. הדרכתי את ההורים להעניק לילדיהם קוהרנטיות בחייהם. לצורך כך העברתי מפגשים בזום שבהם הוסבר המודל והועמקה ההבנה כיצד ליישמו. בנוסף שלחתי להורים סרטונים מתאימים בנושא.
הנחיתי את ההורים ליצור מובנות בנוגע למצב באמצעות שיח על הקורונה ועל השלכותיה, עד כי הילדים יחושו שהאתגר מובן. ההורים הסבירו לילדיהם את הכללים הממשלתיים החדשים, דיברו איתם על החשיבות של עטיית מסכה ושמירת מרחק בין בני אדם במרחב הציבורי ופירטו את סדר יום החדש המתאים באופן ספציפי לביתם. בנוגע לנהילות, ההורים סייעו לילדים להאמין בעצמם ולהבין שעומדים לרשותם המשאבים להתמודד עם המצב החדש, ואף השתדלו להוכיח להם זאת – הילדים קיבלו מטלות שונות וביצעו אותן.
את המשמעותיות חיזקו ההורים באמצעות יצירת מטרה יישומית לכל ילד או למשפחה כולה – מטרה שיש לה תוצאה מוחשית. למשל, הרכבת פאזל משותף לכל בני המשפחה, משחק במשחקי קופסה משפחתיים ועמידה במטלות לימודיות.
לאחר כשבועיים שבהם פעלו ההורים על פי המודל, קיבלתי מהם משובים מרגשים. הם דיווחו על שיפור בהתמודדות, תיארו שינוי באקלים הביתי, סיפרו על אווירה משפחתית חמה ועל חוויות משותפות חדשות. במקביל חלה הפחתה במידת ההתפרצויות והכעסים בבית. ההורים דיווחו שהם מרגישים שיש להם כלי שיכול לסייע להם בהתמודדות ויכולת רבה יותר לנהל סדר יום, להסביר לילדים את השינויים מסביב ולהגיע למצב של הבנה, רגיעה ונינוחות.
רוב ההורים סיפרו שהם העניקו משמעות למצב באמצעות קביעת מטרה משפחתית, למשל: התחייבות של כל ילד ללמוד כל יום את החומר הנדרש, הכנת ספר מתכונים משפחתי מיוחד לתקופת הקורונה, הרכבה משותפת של פאזל. אחת המשפחות קבעה מטרה לכל אחד מבני הבית: אחד הילדים סיים ציור מורכב שהתחיל, אחת הבנות סיימה עבודת תפירה והילד הקטן בנה מבנה מעניין בפליימוביל, כך שכל אחד סיים אתגר שהוא כבר היה במהלך עשייתו. לבסוף הם צילמו את כל היצירות ושלחו לסבים. משפחה אחרת יצרה סרטון משפחתי, שבו כל אחד מבני המשפחה שיתף את האחרים בתובנה שהוא למד על עצמו בתקופה האחרונה.
לאור התוצאות, מובאת כאן הגישה בפירוט רב על מנת שתוכלו ליישם אותה בחיי היום-יום שלכם ב"שגרת הקורונה" ששינתה את חיינו.
איך מחזקים את תחושת הקוהרנטיות אצל ילדים ומתבגרים, המובילה לתחושת ביטחון ויציבות?
- בודקים עימם את המציאות היום-יומית שהם נמצאים בה, ומחזקים את העוגנים היום-יומיים הבסיסים. עוגנים כאלה הם למשל מקום לשהות בו, צרכים פיזיים (אוכל, שתייה). המטרה היא להגיע עם הילדים להבנה שהמציאות הפיזית שלהם תקינה.
- יוצרים תחושה נוחה ונעימה יותר בתוך המציאות הקיימת. מרחיבים את מבחר הכלים שבאמצעותם הם מתמודדים. לדוגמה: אם הנער כל היום בטלפון ולא יוצר אינטראקציה אחרת או שאין עשייה משמעותית, יש מקום להרחיב את יכולת ההתמודדות שלו עם מצבים לא מוכרים. התערבות המבוגר כאן היא משמעותית ויכולה להיות העזרה שלה הנער זקוק. מספיקים תיווך לתחומי העניין שלו והנגשה של עשייה משותפת.
- משמעותיות – מאפשרים לילדים למצוא משמעות לתקופה ולזמן הנוכחיים. צרו מטרה יישומית עם תוצאה לכל יום! לדוגמה: הרכבה משותפת של פאזל, משחקי קופסה משפחתיים, עמידה במטלות לימודיות, הכנת סרטון משפחתי, למידה משותפת, פתרון חידון משפחתי, יצירות משותפות, משחקי "קהוט" משפחתיים. למידה למבחני הבגרות משמעותית בתקופה זו אף יותר מתמיד. על אף המורכבת שלה היא מאפשרת למתבגרים להציב לעצמם יעד ולכבוש אותו.
- מובנות – מעוררים בילדים הבנה של המצב, המאפשרת לקבל אותו. אפשרו שיח בנושא קבלת המציאות, שיוביל למצב שבו האתגר מובן לכם ולילדים וכולם מסוגלים לקבל אותו.
הכרה של האדם במצב ובאירוע המתרחש היא אחת מאבני היסוד כשרוצים להגיע לתהליך של פעולה בתוך המצב. לעיתים הכרה כזו מוציאה אותנו מאזור הנוחות, אך במקביל בונה אזורי נוחות חדשים, נכונים ומותאמים יותר למציאות המשתנה.
כל מציאות חדשה מזמנת אלמנטים אחרים. למשל: ילד עולה לכיתה א' צריך להיחשף לפריטים חדשים, כמו ילקוט, חוברות ומחברות, וכן לפעולות חדשות שלא הכיר קודם, כמו ישיבה ממושכת בכיתה ויציאה להפסקה.
המפגש עם הקורונה מצריך אותנו ואת הילדים לחשיבה מסוג אחר, ולהכרה בהתנהגויות ובאלמנטים חדשים, כמו חבישת מסכה ברחוב ושמירה על ריחוק חברתי. כאן נצטרך ליצור תיווך, חיבור רגשי ויצירת משמעות חיובית לאלמנטים הנדרשים בתקופה זו.
- נהילות – עוזרים לילדים להאמין שעומדים לרשותם משאבים להתמודד. אם רואים שאמונה זו לא מושרשת אצלם, עזרו להם בכך – צרו ככל האפשר רצף מובנה של סדר יום משפחתי, ובכך תחזקו את האמונה שלהם שבכוחם להתמודד.
עזרו לילדיכם לשחות טוב יותר בנהר הגועש של החיים. למדו אותם כלים חדשים – שחיית "פרפר" ואולי שחיית "גב", כיצד לצלול ולעלות, כיצד לצוף… כלומר – העניקו להם בהירות, סדר ותחושה ברורה של מסוגלות. אנלוגיה זו משמעותית לתקופת לחץ ואי-וודאות, כי חיזוק משאבים דורש תרגול, אימון ולפעמים יצירת יש מאין. אל תהססו לתווך להם ולתת יד יותר מתמיד, זה התפקיד ההורי בתקופה זו.
אדם בעל תחושת קוהרנטיות חזקה יעמוד מול גורמי לחץ. האמינו שיש בכם יכולת להוביל את ילדיכם במסע…
צפו בסרטון העוסק בנושא שבמאמר ועוזר להוביל ליישום: https://youtu.be/vvsPCChYJvQ
[1] מגמות, כרך ל"ט מס' 1-2, אייר תשנ"ח, מאי 1998
