רקע

דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים
פרוש: חכמים אינם משמיעים את דבריהם בצעקות, אלא בנחת, בשקט ובסבלנות.
מקור: קהלת, ט פסוק יז – "דִּבְרֵי חֲכָמִים, בְּנַחַת נִשְׁמָעִים–מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל, בַּכְּסִילִים."

הנחיות

צפו בחלק מהפרק "פרפר נחמד – דברי חכמים בנחת נשמעים", פרק 121 – "מר קול רם".

שאלו את הילדים:
כיצד התנהג שבי לאוזה?
מה לא היה נעים לדעתכם בהתנהגות שלו?
האם יש אפשרות לומר את הדברים אחרת? איך למשל?
מדוע דודו נתן לשבי ולאוזה לצפות במר קול רם?

בקשו מהילדים למיין דברים שמר קול רם עושה לפי החלוקה הבאה: דברים שניתנים לשליטה, ודברים שאינם ניתנים לשליטה.
(למשל, לא ניתן לשלוט בנחירות, אבל ניתן לשלוט באופן טריקת הדלת)
בקשו מהם לתת דוגמאות נוספות.
מומלץ להקרין את הסרטון שוב, לעצור ולדון בשאלה

שאלו:
איך לדעתכם הרגישו גברת פרור ומר שניצל שמר קול צעק אליהם?
מדוע לדעתכם לא כדאי לענות למי שמתבטא בצעקות? לאן זה עלול להוביל?
מה דעתכם על הרעיון של גברת פירור? האם יש לכם רעיונות אחרים להתמודד עם מי שצועק?
מה השתנה בהתנהגותו של מר קול רם לאחר שהתחיל לדבר בשקט?
כיצד השתנה יחסם של גברת פרור ומר שניצל אל מר קול רם?
סכמו: מה למדתם מפעילות זאת?