את מתארת ילדה עם קשיים, הן ברכישת חברות והן באינטליגנציה רגשית, אבל מה שאני רואה ממכתבך זו ילדה שיודעת להתמודד עם הבעיה החברתית שלה, אם כי היא ילדותית ועושה זאת בדרך משלה. יחד עם זאת אני מבינה שאת מרגישה מוטרדת, ובדרך כלל התחושות של אמא הן נכונות ומוצדקות. אכן יש ילדים שמתפתחים יפה מבחינה שכלית אבל מגלים קשיים בהבנה חברתית. את עשית את מה שיכולת, והזמנת חברות אליכם הביתה. יותר מזה אינך יכולה, בשלב הזה, לעשות בצורה ישירה. ואת צודקת בחשש שלך שעיסוק רב מדי בכך, ונתינת תשומת לב לילדה על רקע זה, עלולים להביא לתוצאה הפוכה. אכן להציב למישהו מראה שמשקפת לו את הקושי, כשאין לו כלים לפיתרון – זה לא הגון, לא חינוכי ועלול לייאש.
נראה לי שבשלב הזה כדאי לך להתייעץ עם איש מקצוע. את יכולה לפנות בעניין ליועצת של בית הספר, או לפסיכולוג שעובד עם ילדים צעירים. אמנם, מבחינת העיתוי, את פונה קצת מאוחר, כי שנת הלימודים הסתיימה והיועצת לא תוכל לצפות בילדה שלך משחקת בספונטניות בית הספר. אבל יש לך הרבה עובדות ותיאורים ואני חושבת שזה יכול להספיק לשיחת ייעוץ. לפני שאת פונה ליועצת, ועל מנת שתהיינה לך עוד עובדות, כדאי שתיגשי למחנכת של הילדה ותשוחחי איתה על מצבה של הילדה. בדרך כלל בעיות כמו אלו שאת מתארת אינן מתעוררות ביום אחד בהיר, ולא קורות רק בבית. יכול להיות שהמחנכת ראתה בכיתה התנהגויות, או תגובות, שיכולות לחזק את העובדה שהילדה לא יודעת להתמודד עם תסכול, או שיש לה תגובות של ייאוש, התפרצויות של כעס, או אמירות של חוסר יכולת. לפעמים מחנכת מפרשת זאת כילדותיות, או כחוסר בשלות, ולכן היא לא דיווחה לך, אבל ככל שיהיה לך יותר ידע – תוכלי לתת למומחה תמונה מקיפה יותר, שתכלול יותר פרטים, והדבר יכול לסייע לאיש המקצוע, ולכם, בטיפול.

כל טוב ובהצלחה
ד"ר עידית ליוש