תוכן
בשנים האחרונות היה החינוך נגד אלימות ליעד מרכזי של מערכת החינוך בישראל ומושקעים בו מאמצים רבים. חשיבות מיוחדת נודעת למאמץ חינוכי זה בגיל הרך, שנים שבהן מעוצבים ערכים וסכמות בסיסיות של התנהגות. לאור הידע שהצטבר באשר לפוטנציאל ההשפעה שיש לחשיפה להתנהגות אלימה בטלוויזיה על צופים צעירים ולתרומתה האפשרית להקהיית הרגישות לאלימות המתרחשת במציאות ואף להטמעת התנהגויות אלימות בפועל, הוחלט לערוך מחקר ניתוח תוכן על אלימות בתכניות הטלוויזיה המשודרות לגיל הרך בישראל.
זאת על מנת לעמוד על היקף התופעה, להעלות את נושא החשיפה של ילדים לאלימות בטלוויזיה על סדר היום הציבורי ולספק נתונים מבוססים שניתן יהיה להתייחס אליהם בפיתוח תכניות חינוכיות לגיל הרך. השפעות הצפייה באלימות בטלוויזיה המסקנה העולה מאלפי המחקרים שעסקו בהשפעות הטלוויזיה על האלימות היא שצפייה באלימות בטלוויזיה עלולה לגרום להתנהגות אלימה, לעמדות של חוסר רגישות לאלימות ולהגברת הפחד של צופי טלוויזיה "כבדים" מפני עולם אלים ומפני הפיכתם לקרבנות של אלימות. ממחקרים מתגבש פרופיל של צופים המועדים, יותר מאחרים, להשפעה חזקה של החשיפה לאלימות בטלוויזיה: ילדים ברמת התפתחות קוגנטיבית נמוכה, ילדים המתקשים להבחין בין מציאות לדמיון בטלוויזיה, ילדים הנמצאים ברמת עוררות גבוהה לפני הצפייה, ילדים הגדלים בסביבה אלימה ושנתגלו אצלם נטיות לאלימות וכן בנים (לעומת בנות).
שני המשתנים הראשונים מאפיינים ילדים בגיל הרך. ילדים בגיל הרך כקהל יעד פגיע להשפעות הטלוויזיה ילדים בגיל הרך הם קהל יעד פגיע ביותר להשפעות של הטלוויזיה. ראשית, הטלוויזיה נגישה ומצויה בכל בית, קלה להפעלה ואטרקטיבית בהיותה מבוססת על מערכות סמלים כמו מציאותיות עם תנועה מתמדת וצבע, המובנות גם למי שאינם יודעי קרוא וכתוב. שנית, ילדים בגיל צעיר נבדלים ממבוגרים בדרך שבה הם מעבדים ומפרשים חומר טלוויזיוני. כשמדובר באירועים אלימים, ילדים מתחת לגיל 5 לא תמיד יבחינו בין המניעים של ה"טובים" לאלה של ה"רעים" הנוהגים באלימות, וכשהעלילה מורכבת, גם כאשר יש בסופה ענישה של התוקפן, הם יתקשו לעתים לקשר בין הענישה לבין התוקפנות. יכולות אלה מתפתחות בהדרגה אחרי גיל 5. הקושי של ילדים צעירים להבחין בין מציאות לדמיון עלול להביא אותם לחיקוי התנהגויות שיש בהן סיכונים פיזיים, בין אם על ידי חיקוי של גיבורים אלימים בעלי כוחות דמיוניים על טבעיים (כמו סופרמן למשל), ובין אם על ידי חיקוי התנהגויות שהוצגו בטלוויזיה באופן סכמתי, עם התאוששות מידית של הנפגעים וללא הצגת סבלם. מחקרי ניתוח תוכן על אלימות בתכניות טלוויזיה לילדים עד כמה ההיצע הטלוויזיוני בתכניות המיועדות לילדים צעירים אכן מזמן חשיפה לאלימות ומממש את פוטנציאל ההשפעות השליליות?
ניתוח תוכן של תופעות אלימות בתכניות המשודרות בטלוויזיה לילדים יכול להצביע הן על שכיחות התופעה והן על דרכי הצגה התורמות לפוטנציאל ההשפעה של תוכניות אלה. המחקר המובא להלן הוא המחקר השיטתי הראשון בישראל המתמקד בניתוח תוכן מפורט של תופעת האלימות ומאפייניה בתוכניות המשודרות לילדים בגיל הרך. המחקר עוסק הן בניתוח אלימות פיזית והן בניתוח אלימות מילולית בתוכניות המיועדות לילדים בני 2-6.
שאלות המחקר
1. מהו היקף התופעה של הצגת אלימות פיזית ומילולית בתכניות הטלוויזיה המשודרות לילדים בגיל הרך בישראל?
2. מהם המאפיינים של הצגת אירועי אלימות בתכניות הטלוויזיה המשודרות לגיל הרך בישראל?
3. האם יש הבדלים בהיקף התופעה ובמאפייני אירועי האלימות המוצגים בין ערוצי השידור השונים, בין סוגות (ז'אנרים) שונות ובין תכניות
מקוריות לעומת קנויות?
שיטת המחקר
המדגם הניתוח התייחס לשבוע מלא של שידורים לגיל הרך בכל הערוצים ששידרו לקהל יעד זה:
ערוץ 1, ובכללו הטלוויזיה החינוכית, ערוץ 2 וערוץ הילדים, בשבוע האחרון של המילניום הקודם. השבוע שנבחר היה שבוע רגיל ללא חופשות, חגים או אירועים מיוחדים. ממצאים ניתוח האלימות ברמת התכנית במחצית מהתכניות (51%) ששודרו לגיל הרך בשבוע הנידון נצפתה אלימות. ב29% מהתכניות נצפתה גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית. בסך הכול נרשמו 837 אירועי אלימות במשך 3997 דקות שידור. פוטנציאל החשיפה של ילדים בישראל בגיל הרך לאירועי אלימות בתכניות המיועדות להם היה אפוא 12.6 אירועים אלימים לשעה או אירוע אלים לכל 4.8 דקות צפייה.
שכיחות האלימות בתכניות קנויות הייתה גבוהה פי שלושה משכיחותה בתכניות בהפקה מקורית ישראלית (65% לעומת 22%, בהתאמה). שכיחות האלימות בתכניות ששודרו בערוץ 2 ובערוץ הילדים הייתה יותר גבוהה משכיחותה בתכניות ששודרו בערוץ 1 (63% ו57% לעומת 31%, בהתאמה). אלימות בתדירות גבוהה של עשרה אירועים אלימים או יותר במהלך אותה תכנית הייתה מרוכזת ב-21 תכניות, כולן תכניות קנויות בסוגה של הסרטים המצוירים, חמש מהן שודרו פעמיים במהלך השבוע הנצפה. תכניות עם תדירות גבוהה של אירועים אלימים היו שכיחות יותר בשידורי ערוץ 2, אך שודרו גם בשני הערוצים האחרים. מסרים רק ב12% מכלל התכניות שנצפו היו מסרים מפורשים נגד אלימות. אחוז זה היה גבוה מעט יותר בתוכניות ששודרו בטלוויזיה החינוכית בערוץ 1 לעומת התכניות ששודרו ביתר הערוצים, אך גם בהם הגיע שיעור המסרים ל 16% בלבד.
ב 32% מהתכניות שבהן הייתה אלימות, לא נצפו ענישה או גינוי של התוקפן. ברוב התכניות שבהן נצפתה אלימות, הועבר מסר כללי המחזק התנהגויות אלימות: ב 34% מהתכניות הועבר מסר שמותר להשתמש באלימות למטרות חיוביות; ב 26% מהתכניות הועבר מסר שחשוב שהטובים יראו לרעים שגם הם חזקים ויכולים להיות אלימים; ב 15% מהתכניות הועבר מסר שהאלימות משתלמת; ב 6% מהתכניות הועבר מסר שאי אפשר להפסיק או לעצור את האלימות. ניתוח האלימות ברמת האירועים האלימים סוג האלימות המוצגת ב 89% מהאירועים האלימים שנצפו הייתה אלימות פיזית. מתוכם ב 49% היה שימוש באביזרים.
ב 31% מהאירועים האלימים שנצפו הייתה אלימות מילולית; איום או ציווי על האחר לעשות משהו בניגוד לרצונו, כינויי לעג ומילות גנאי או השפלה. סיבות לנקיטה באלימות הסיבות לנקיטת אלימות, כפי שהוצגו בתכניות, הן רבות ומגוונות, מקצתן נובעות ממניעים שליליים מובהקים (חמדנות, נקמה, שתלטנות, זלזול באחר ועוד) ולמקצתן הצדקה מוסרית לכאורה (הגנה עצמית). רציפות הפעילות האלימה יותר ממחצית האירועים האלימים שנצפו (54%) כללו מספר פעולות אלימות ברצף. ב 27% מהאירועים הוצג רצף של פעולות אלימות המחריף בהדרגה. ההקשר רק ב2.5% מהאירועים הוצג ניסיון למצוא פתרון בדרך לא אלימה לפני ההתנהגות האלימה. דרך הצגת האלימות רוב רובם של אירועי האלימות (96%) התרחשו בין דמויות מצוירות והיתר בין חבובות, כך שהאלימות שהוצגה הייתה ללא המחשה ריאלית. ב 89% מהאירועים האלימים ההמחשה הייתה סכמתית ללא דם ופציעה, וביתר האירועים ניתן תיאור מילולי מופשט, בדרך כלל על ידי מי שסיפר את הסיפור. יתרה מזאת: רק ב 15% מהאירועים הוצג סבלו של הנפגע באלימות הפיזית, ובלמעלה ממחצית האירועים (59%) הוצגה התאוששות מיידית. מגדר, גיל וסוג היכרות בקרב המעורבים באלימות רוב רובם של מקרי האלימות אירעו בין דמויות לא מציאותיות. ב 68% מהאירועים היו המתקיפים גברים ורק ב 10% הם היו נשים. שיעור הגברים המותקפים היה גבוה יותר מפי ארבעה משיעור הנשים המותקפות. למעלה משני שלישים מהדמויות המעורבות באלימות (70%) היו דמויות בוגרות. 45% מהאירועים האלימים התרחשו בין זרים, 36% בין מכרים או שכנים, 16% בין חברים ו 3% בין בני משפחה. התערבות צד שלישי ב 75% מהאירועים האלימים ששודרו נכח צד שלישי. ב 29% מהאירועים היה צד שלישי שלא הגיב וב 5% היה צד שלישי שהתערב לחיזוק התוקפן. רק ב 21% מהאירועים היה צד שלישי שהתערב לחיזוק הקרבן או לענישת התוקפן. רק ב 2% מהאירועים הוצג צד שלישי שגינה את האלימות באופן כללי או גינה את שני הצדדים המעורבים באירוע. תגובות הנפגעים ב 43% מהאירועים האלימים לא הוצגה תגובה של הנפגע לאלימות. תגובות שמכוונות להפסיק את האלימות נצפו ב 19% מהאירועים. תגובה של העמדת האלים במקומו נצפתה ב 9% מהאירועים. ב 22% מהאירועים הוצגו תגובות שמסלימות את האירוע: התגרות או תגובה אלימה. דיון רמת האלימות בתכניות ששודרו לילדים בגיל הרך בישראל בשבוע האחרון של המילניום הקודם הייתה גבוהה: בממוצע, צופי טלוויזיה בישראל נחשפים עד כניסתם לבית הספר ליותר מעשרת אלפים אירועי אלימות בטלוויזיה, גם כאשר הוריהם מגבילים את הצפייה שלהם אך ורק לתכניות המיועדות לגילם.
ניתוח התוכן של התכניות ששודרו בישראל לגיל הרך בסוף המילניום מאתר גורמים מגוונים התורמים לפוטנציאל ההשפעה השלילי של החשיפה לתכניות אלה בכל התחומים שנסקרו ברקע התיאורטי: חיקוי התנהגויות אלימות במציאות, פיתוח אדישות והקהיית חושים כלפי אלימות המלווה בחוסר נכונות להתערב לטובת הקרבן וטיפוח של חוסר אמון בזולת הנובע מחרדה ופחד מפני עולם אכזר עם מציאות חברתית אלימה ומדכאת. בקרב המשתתפים במפגש זה הייתה אחדות דעים בקשר לצורך לפקח על אלימות בתכניות טלוויזיה לילדים ובצורך למתן את התופעה. לאחרונה נחתמה על ידי הגופים המשדרים תוכניות לילדים אמנה בה התחייבו, בין היתר, להקפיד על הצגת עולם חברתי רצוי המושתת על עקרונות אנושיים. בה בעת מחויבים היום הגופים המשדרים בישראל, על פי חוק, לתייג את התכניות ולהתריע על אי התאמה לגילים שונים. פעילות של הורים, מחנכים וגופים האמונים על שלום הילד שתתריע באופן שוטף על תופעות של אלימות בשידורי הטלוויזיה לגיל הרך תוכל להוות לחץ נוסף על הגופים המשדרים. כמו כן, מן הראוי לפעול להקצאת משאבים מיוחדים לסיווג בלתי תלוי המבוסס על ניתוח שיטתי של רמת האלימות התכניות המיועדות לאוכלוסיית יעד רגישה זו. נוכח סמני האלימות ההולכים ונפוצים בחברה הישראלית יש להתייחס בחומרה מיוחדת לממצאי המחקר המעידים על תרומה פוטנציאלית של תכניות הטלוויזיה המשודרות לגיל הרך בישראל להבניה של אלימות כדרך פעולה לגיטימית.
מכון הנרייטה סאלד הוא מכון ציבורי למחקר ולתכנון תכניות התערבות והדרכה בתחום מדעי ההתנהגות בכלל ובתחום החינוך בפרט. רח' קולומביה 9, ירושלים 96583 טל' 6494444-02 , פקס 6437698-02 https://www.szold.org.il
