תוכן
חקיקת החוק נגד הטרדה מינית אשר התקבל בכנסת בשנת 1988, ביטאה מהפך בתשומת הלב כלפי הטרדות מיניות במקומות עבודה רבים ובמגזרים רחבים של החברה. על אף שנשים בוגרות אמורות לדעת את זכויותיהן ולצפות לנורמות התנהגות לפיהן הטרדה על כל היבטיה היא התנהגת שאין לקבלה, המצב בקרב בני הנוער עמום יותר. אמנם, גם תלמידות ותלמידים מוגנים על ידי החוק במקרים חד משמעיים של הטרדה. אולם במציאות אלפי תלמידות ותלמידים בבתי הספר בישראל חשופים מדי יום למעשים של בריונות והצקות על רקע מיני המתרחשים בתוך כתלי בית הספר, מבלי שיש להם כתובת אפקטיבית לפנות אליה לעזרה.
מטרת המחקר: לדון בסוגי האלימות המינית היום-יומיים שעל פי רוב אינם זוכים לטיפול הולם.
להטרדה מינית בבית הספר מספר מאפיינים ייחודיים:
1. למתבגרים, בדרך כלל, אין אפשרות להחליט האם הם ילכו לבית ספר או לא ולאיזה בית ספר ילכו. לכן, באופן כללי
תלמידים "תקועים" במקום ההטרדה, יותר מאשר קורבנות פוטנציאליים אחרים.
2. חלק ניכר מן הדיווחים על הטרדה מינית בבית הספר עוסק באירועים שהתרחשו בפומבי. הטרדה מינית המתרחשת
בפומבי עלולה להיות בעלת השלכות מזיקות יותר מאשר הטרדה מינית המתרחשת "בארבע עיניים" בשל ההשפלה
הפומבית של הקורבן, הנזק למוניטין (פגיעה בכבוד), ושמועות שיש להלחם בהן.
3. כשהטרדה מינית מתרחשת ברבים, ללא גינוי, היא הופכת עם הזמן לחלק מנורמה חברתית. אחת הבעיות הקשות של
אלימות מינית בבית הספר היא התעלמות המורים מן התופעה. כשילדים מתלוננים, התגובה האופיינית מרתיעה
תלמידים מדווח נוסף בעתיד וגורמת להם הרגשה כי אין כתובת לתלונותיהם. לעתים אנשי הצוות מצדדים בתוקף
וגורמים למתלוננים להיענש על הדיווח. לכן, אחת ההשלכות של הטרדה מינית בבית הספר נוגעת לתופעה של אלימות
נגד נשים. הבנות לומדות שהן לבד ושמבוגרים ואחרים סביבן לא יאמינו להן או לא יעזרו להן. בכך לומדים התלמידים,
למעשה, לקבל את התוקפנות המינית כנורמה חברתית.
בישראל לא נעשה עד כה אף מחקר שמטרתו המרכזית הייתה ניתוח יסודי של נושא האלימות המינית בבתי הספר בישראל. גם לא נמצאו מחקרים ישראליים שניתחו את הידע והאמונות של מורים ויועצות חינוכיות בנושא.
לאור האמור הותחל לבצע מחקר בנושא האלימות המינית בבתי הספר בישראל.
להלן תמצית המחקר וממצאי השלב הראשון של המחקר:
* במחקר השתתפו 4,882 ילדים בכיתות ז' ועד יב', מתשעה בתי ספר בישראל בשנת הלימודים תשס"א.
* המשיבים נשאלו שמונה שאלות עובדתיות שדרשו דיווח על אלימות מינית בבית הספר ושאלות נוספות שדרשו מהמשיב לשפוט אירוע כ"בעל אופי מיני".
* כ – 35% מהבנות ו – 28% מהבנים עברו לפחות מקרה אחד של הטרדה בשנת הלימודים תשס"א.
* גם בנים וגם בנות מוטרדים, אם כי קיימים הבדלים בין המינים באשר לסוג ההטרדה והגיל בו היא מתרחשת.
* רוב המוטרדים דווחו שלא פנו לעזרה וכי ההטרדה נמשכה לאורך זמן.
* רוב המשיבים דיווחו שנושא האלימות המינית לא נדון בכיתה.
* רוב המורים אינם מודעים לתופעות של אלימות מינית הרווחות בבתי
הספר.
* כ – 75% מהמורים אינם יודעים על קיום מדיניות בית ספרית ברורה לטיפול באלימות מינית.
* בקרב מורים רווח הסטריאוטיפ המוטעה לפיו רק בנות הן קורבנות ורק בנים הם התוקפים.
* גם ליועצים/ות חינוכיים/ות חסר ידע מקצועי הנדרש לטיפול הולם באלימות מינית בבית הספר.
* מדיניות חוזר המנהל הכללי של משרד החינוך בקשר לטיפול באלימות מינית איננה מיושמת בבתי הספר.
השלכות:
הממצאים של המחקר מעידים כי בדומה לארצות אחרות גם בישראל רווחות בבתי הספר תופעות מגוונות ותדירות של אלימות מינית. משמעות הממצאים היא שמידי שנה עשרות אלפי ילדים ובני נוער מהווים קורבנות של אלימות מינית. למרות זאת, עד כה ההבניה החברתית בישראל התעלמה מן התופעה הזו במידה רבה והנושא טופל רק מעט מאד במערכת החינוך בישראל. יתר על כן, על פי הדיווחים של הילדים, הטיפול, במידה שניתן, לרוב, לא היה מוצלח.
ההשלכה המרכזית של המחקר היא שיש לפעול בדחיפות להעלאת הנושא של אלימות מינית בבתי ספר על סדר היום של מערכות החינוך בישראל ולגבש דרכי טיפול.
הצעות לפעולות שיש לנקוט:
* קבלת החלטה בצמרת משרד החינוך לטפל בבעיה.
* העלאת הנושא למודעות ציבורית, בקרב הורים, מורים ויועצים חינוכיים.
* הכנסת הנורמות שיגובשו למגילת זכויות התלמיד.
* פיתוח תכניות לימוד לגילאים שונים.
* בדיקת מערכות טיפוליות מוצלחות בעולם והתאמתן למערכת החינוך בישראל.
* הקניית כלים מעשיים לצוות החינוכי של בית הספר כך שיתאפשר טיפול הולם במגוון אירועים של אלימות מינית בבית
הספר.
* יצירת מנגנון שיבטיח מודעות וידע של הגורמים הרלבנטיים בבית הספר.
* מתן כתובת פנייה לתלמידים מחוץ לבית הספר.
* קישור בין אלימות מינית לאלימות אחרת בבית הספר וביצוע מסקנות הועדה לצמצום האלימות בקרב ילדים ונוער
במערכת החינוך.
