הנחיות
סַפְּרִי לילדים שבקרוב נחגוג את חג הסוכות. בחג הסוכות נהוג לארח בסוכה אורחים הנקראים "אושפיזין". מצווה נוספת היא לברך על ארבעת המינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה. לכל אחד מארבעת המינים יש תכונות מיוחדות: לאתרוג יש טעם וגם ריח; ללולב יש טעם כי הוא גדל על עצי תמר, אבל אין לו ריח; להדס יש ריח אבל אין לו טעם; לערבה אין טעם ואין ריח. עם זאת, כשאוספים את כולם יחד בצרור אחד – מקבלים גם טעם וגם ריח. כך גם בני האדם. כל אחד אחר ושונה, אבל כשאנחנו יחד – יש לנו "גַן" נהדר ומיוחד. אגידת ארבעת המינים מסמלת את האחדות בין כל החלקים בעם ישראל.
בואו נבדוק איפה גדל כל אחד מארבעת המינים:
הציגי לילדים אתרוג או שתי תמונות שלו: כשהוא גדל על עץ (האתרוג הוא פרי הדר) ולאחר שנקטף. צייני שהאתרוג הוא פרי עדין ויש לשמור עליו שלא ייפגם. לכן תמיד עוטפים אותו בחומר רך כמו ספוג, פשתן או צמר גפן.
אם הבאת אתרוג לכיתה – תני לילדים להריח אותו.
הציגי לילדים לולב או שתי תמונות שלו: תמונה של הלולב בראש עץ הדקל ותמונה שלו אחרי שנקטף.
שאלי: אתם חושבים שקל לקטוף את הלולב?
למה? אז איך קוטפים אותו?
אם הבאת לולב לכיתה – תני לילדים למשש ולחוש אותו.
הציגי לילדים ענפי הדס (או תמונה שלהם). הסבירי שההדס הוא שיח ריחני.
הציגי לילדים ענפים של ערבה (או תמונה של עץ ערבה). הסבירי שהערבה גדלה על שפת נחל או ליד מקומות שיש בהם מים זורמים.
הנה ראינו והרגשנו את ארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות.
היום נקרא סיפור על ארבעה גמדים שמקיימים את מצוות החג ומארחים חברים בסוכה שבנו, אבל חסרים להם ארבעת המינים. בואו נראה איך הם מצליחים להשיג אותם למרות הקשיים והאתגרים שעומדים בפניהם.
אחרי הסיפור אשאל אתכם איך כל אחד השיג את אחד מארבעת המינים שהוא רצה.
קראי לילדים את הסיפור שכתבה מירי צלזזון. הדגישי את המשפט החוזר: "אִם רוֹצִים – הַכֹּל אֶפְשָׁר!" בהמשך, הילדים יוכלו להשלים את המשפט בעצמם.
אֵיך הֵבִיאוּ גַמָדִים אֶת אַרְבַּעַת הַמִינִים / מירי צללזון
בָּא הִגִיעַ חַג סֻכּוֹת,
וּבַגַן, הַגַמָדִים –
בָּנוּ סֻכָּה יָפָה מְאֹד!
.
וּמִי זֶה בָּא אֶל הַסֻכָּה?
כִּבְשָׂה רַכָּה וַעֲדִינָה,
אַרְנָב יְפֵה-זָנָב,
וּבַרְוָזֹנֶת לְבָנָה,
וְעוֹד יָדִיד – גִ'ירָף.
יוֹשְׁבִים כֻּלָם שָׁם בַּסֻכָּה,
אַך מָה חָסֵר לָהֶם עַכְשָׁו?
– לוּלָב!
– "אוֹי! מִי יָבִיא לָנוּ לוּלָב? "
.
"אֲנִי!" אָמַר הַגַמָדוֹן
"אֲנִי אָבִיא לָכֶם לוּלָב"!
.
– "אַתָּה???
אַתָּה הֲרֵי פִּצְפּוֹן, שׁוֹבָב!
וְאֵיך תָבִיא אֶת הַלוּלָב???
הַלוּלָב כָּל-כָּך גָּבוֹהַ..
– עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַתָמָר!
וְלִקְטוֹף אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה –
אִי אֶפְשָׁר"!
.
– "אִם רוֹצִים – הַכֹּל אֶפְשָׁר"!
כָּך הַגַמָדוֹן אָמַר,
וְטִפֵּס עַל הַגִ'ירָף,
עַל הַגַב.. .
עַל הַצַוָאר …
טִפֵּס, טִפֵּס …
טִפֵּס, טִפֵּס.. .
וְהִגִיעַ לַתָמָר!
הַגַמָד וְהַגִ'ירָף
חִישׁ קָטְפוּ אֶת הַלוּלָב
וּשְׁנֵיהֶם חָזְרוּ מִיָד
עִם לוּלָב יָרוֹק בַּיָד!
.
נֶהְדָר! כְּבָר יֵשׁ לוּלָב!
אֲבָל מָה חָסֵר עַכְשָׁו?
– הֲדַס!
– "אוֹי! מִי יָבִיא לָנוּ הֲדַס"?
.
"אֲנִי!" אָמַר גַמָד הַסַבָּא,
בְּחִיוּך אַמִיץ, בּוֹטֵחַ.
– "אַתָה???
מָה אַתָה סְתָם מִתְבַּדֵחַ?
הֵן בִּכְלָל אֵינְךָ יוֹדֵעַ
אֵיפֹה הַהֲדַס צוֹמֵחַ..!."
.
– "אִם רוֹצִים – הַכֹּל אֶפְשָׁר!"
כָּכָה סַבָּא-סָב אָמַר,
וְעָלָה וְגַם יָשַׁב
עַל גַבּוֹ שֶׁל הָאַרְנָב.
קְפִיץ וּקְפוֹץ, אַרְנָב פִּקֵחַ
"פְ… פְ… פְ…" בָּאַף רִחְרֵחַ
"פְ… פְ… פְ… אוּלַי זֶה רֵיחַ
שֶׁל הֲדַס שֶׁכָּאן צוֹמֵחַ?…"
הֵם חִפְּשׂוּ בֵּין הַשִׂיחִים,
הָאַרְנָב וְהַגַמָד,
וּשְׁנֵיהֶם חָזְרוּ מִיָד
עִם עֲנַף הֲדַס בַּיָד!
.
יֵשׁ הֲדַס וְיֵשׁ לוּלָב,
אֲבָל מָה חָסֵר עַכְשָׁו?
– עֲרָבָה…
– "אוֹי לִי! מִי יָבִיא אוֹתָה?"
.
"אֲנִי!" אָמְרָה לָהֶם יַלְדוֹנֶת,
גַמָדוֹנֶת עַלִיזָה.
– "אַתְ???
אַתְ הֲרֵי כָּל-כָּך קְטַנָה!!!
– אֵיךְ תָשׁוּטִי בַּנָהָר
וְתָבִיאִי עֲרָבָה???
בֶּאֱמֶת! זֶה אִי-אֶפְשָׁר! "
.
– "אִם רוֹצִים – הַכֹּל אֶפְשָׁר"!
כָּך אָמְרָה הַגַמָדוֹנֶת
הַקְטַנָה הָעַלִיזָה,
וּמִיָד הִיא הִתְיַשְׁבָה לָה…
– עַל גַבֵּי הַבַּרְוָזָה.
הֵן עָבְרוּ גִבְעָה וָהָר,
שָׁטוּ-שָׁטוּ בַּנָהָר,
קָטְפוּ עָנָף שֶׁל עֲרָבָה,
וְשָׁטוּ חִישׁ בַּחֲזָרָה!
.
"בֶּאֱמֶת, מַמָשׁ נִפְלָא!
יֵשׁ לוּלָב וְיֵשׁ הֲדַס
וְעָנָף שֶׁל עֲרָבָה,
אֲבָל אֵיך נוּכַל לַחְגֹג
אִם חָסֵר לָנוּ – אֶתְרוֹג"?
– "לֹא צָרִיך בִּכְלָל לִדְאוֹג "!
סָבְתָא גַמָדָה אָמְרָה,
אֲנִי אָבִיא אֶת הָאֶתְרוֹג!"
.
– "אַתְ??? אָמְרוּ בְּמַקְהֵלָה,
"אֲבָל… אֵיך אַתְ יְכוֹלָה???
קָשֶׁה לִשְׁמֹר עַל הָאֶתְרוֹג!
וְהַפַּרְדֵס כָּל-כָּך רָחוֹק..!.
לֹא-לֹא-לֹא! זֶה אִי-אֶפְשָׁר!"
.
– "אִם רוֹצִים – הַכֹּל אֶפְשָׁר!"
סָבְתָא הַזְקֵנָה אָמְרָה,
וְטִפְּסָה וְהִתְיַשְׁבָה
עַל גַבָּה שֶׁל הַכִּבְשָׂה.
הָלְכוּ שְׁתֵיהֶן רָחוֹק-רָחוֹק,
קָטְפוּ שְׁתֵיהֶן אֶת הָאֶתְרוֹג
עָטְפוּ אוֹתוֹ בְּצֶמֶר רַך
)כִּי הָאֶתְרוֹג עָדִין כָּל-כָּך(!
וְאָז חָזְרוּ בַּחֲזָרָה!
כָּכָה בְּדִיוּק קָרָה!
וְעַכְשָׁו – הַכֹּל מוּכָן!
אֶת כָּל אַרְבָּעַת הַמִינִים
שָׂמוּ אָז עַל הַשֻׁלְחָן,
וְכָל הַגַמָדִים כֻּלָם,
עִם הַכִּבְשָׂה וְהַגִ'ירָף,
הַבַּרְוָזָה וְהָאַרְנָב –
יָשְׁבוּ בְּנַחַת בַּסֻכָּה,
וְשָׁרוּ בְּשִׂמְחָה רַבָּה,
וּבֵרְכוּ, כֻּלָם יַחְדָו,
עַל אֶתְרוֹג,
וַעֲרָבָה,
וַהֲדַס
וְגַם לוּלָב…
- הסיפור באדיבות מירי צללזון
שאלי
- האם הגמדים הצליחו להביא לסוכה את ארבעת המינים?
- כשהגמד הראשון אמר שיביא את הלולב – האם האורחים בסוכה האמינו לו? מה הם אמרו לו?
- ומה ענה הגמד? ("אִם רוֹצִים – הַכֹּל אֶפְשָׁר!")
ומה קרה עם הגמדים האחרים? הדגישי את חוסר האמון של האורחים בסוכה, צייני את הנחישות והאמונה של כל גמד, ואת העמידה במשימה בסופו של דבר בעזרת שיתוף פעולה בין הגמדים לאורחים שלהם.
שאלי:
איך לדעתכם הרגישו הגמדים כשאמרו להם שהם לא יכולים להביא את ארבעת המינים?
ניתן להיעזר בקובץ הרגשות.
לאחר שקראתם את הסיפור על הגמדים, האם תגידו לילדים אחרים שהם לא יכולים להשיג משהו שהם רוצים?
הדגישי שמותר להגיד לילד שהוא לא יכול, אבל אז כדאי להציע לו עזרה.
מה אפשר להגיד לחבר שקשה לו להשיג משהו שהוא רוצה? איך אפשר לעודד אותו?
אם הילדים אינם עונים – הציגי כמה משפטי עידוד לדוגמה וחזרי עליהם עם הילדים, כדי שיפנימו אותם ויוכלו להשתמש בהם בעתיד.
