רקע

אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בפסיכולוגיה המערבית היא אם בני אדם נולדים עם נטייה טבעית לשיתוף פעולה ועזרה לזולת ובמהלך חייהם מדחיקים נטייה זו, או אולי הנטייה הטבעית של בני אדם היא לאנוכיות ולהימנעות מעזרה לזולת אך המפגש עם החֶברה משנה את הנטייה הזאת – החברה מצפה מחבריה לשתף פעולה זה עם זה ואז האדם נעשה פחות אנוכי ויותר משתף פעולה, בין מתוך כוונה כנה להירתם לטובת הכלל ובין מתוך הרצון להתאים את עצמו לערכי החברה כדי להשתלב בה.

הפסיכולוג האמריקאי מייקל טומסלו טוען שמגיל מוקדם מאוד ישנה נטייה מולדת בילדים לשתף פעולה ולעזור במגוון מצבים, אם כי כמובן לא בכל מצב ובכל תנאי. נטייה זו אינה נלמדת מהמבוגרים אלא היא אינסטינקטיבית ומולדת. כשהילד מתבגר והופך לחלק מקבוצה, הנטייה הטבעית הזאת לשיתוף פעולה עוברת דרך פילטרים שונים שמשפיעים עליה ומשנים אותה. הילד נעשה מודע לגורמים כמו הסבירות לקבל תגמול על שיתוף פעולה או לאופן שבו החברה מסביבו תופסת אותו ושופטת את מעשיו לחיוב או לשלילה. הילד מתחיל לחשב כיצד התנהגות של שיתוף פעולה או הימנעות ממנה ישפיעו על האופן שבו אחרים יראו אותו וישפטו אותו, ובסופו של דבר יקבלו או לא יקבלו אותו כחבר בקבוצה.

(מבוסס על קטע מתוך הספר  Tomasello; M. (2009). Why We Cooperate. Cambridge MA: MIT press)

WHY WE COOPERATE

מטרות

העלאת המודעות לכך שלילדים שונים יש צרכים שונים.

הכרת דרכים להתמודדות עם חילוקי דעות בין חברים.

הנחיות

מידע על מיריק שניר

מיריק שניר נולדה בכ"א בסיוון תש"ח, 28 ביוני 1948. היא סופרת ומשוררת ישראלית, ומורה לחינוך מיוחד בבית ספר יסודי.

מיריק שניר נולדה בכפר גלעדי לרחל ושמואל רבינוביץ, בת רביעית מתוך שנים עשר ילדים. מצד אִמהּ היא נכדתו של איש החינוך מרדכי סגל, מייסד סמינר הקיבוצים. היא נישאה לישראל שניר ועברה להתגורר עמו בקיבוצו נווה איתן. היא אם לתשעה ילדים ומתגוררת כיום במושב חיבת ציון.

היא החלה לכתוב סיפורים לילדיה ולתלמידיה והוציאה אותם לאור בהוצאה ביתית. ב-1982 פרסמה בהוצאת ספרים רשמית את ספרה הראשון "גלגלים", ומאז כתבה יותר מ-90 ספרים, בהם "ספרייה קטנה שלי" – סדרה של 24 ספרי איור-סיפור מחורזים, "יש לי שיר" – סדרה של 10 ספרונים מולחנים, "מרים והים", "מעשה בשקית" ועוד.

היא גם תרגמה מאנגלית לעברית את הספר "לבד על המרבד" מאת בריאן וילדסמית.

מיריק שניר מרצה במפגשים עם ילדים ומבוגרים ברחבי הארץ בנושאי חינוך ומיומנויות הנדרשות לרכישת שפה בקרב ילדים.

זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עברים, "פרס זאב" מטעם משרד החינוך והתרבות, פרס בן יצחק מטעם מוזיאון ישראל ובפרס על-שם נחום גוטמן.

(מבוסס על מידע מתוך ויקיפדיה.)

 הפעילות

הציגו את האיור הראשון של שתי הבנות לפני הילדים.
שאלו: מה הילדות עושות?
(כל ילדה מושכת לכיוון שלה. מטרת כל אחת מהילדות היא למשוך את חברתה לשחק איתה במשחק שהיא רוצה.)
חשוב שבמהלך הדיון הילדים ישתמשו במושגים הבאים: "חברוּת", "ויתור", "משחק משותף", גם אם השימוש במושגים אלה יהיה בהיבטים השליליים שלהם (לדוגמה: לא מוותרות).

*בקבוצת הילדים הבוגרים יותר, התחילו את המפגש במשל על "השועל והחסידה" מאת לה פונטֵן במקום במדרש תמונה, בהמשך מוצרפת פעילות מותאמת לבוגרים יותר.

לפניכם המשל הַשּׁוּעָל וְהַחֲסִידָה / לָה פוֹנְטֵן

הקריאו את הסיפור. אפשר גם להקרין אותו.
שאלו את הילדים שאלות בעקבות הסיפור:
למה לדעתכם הארנב והחתול הגישו את המאכלים שלהם זה לזה? (אלה המאכלים האהובים עליהם).
איך לדעתכם הרגיש החתול לאחר שניסה לאכול את הגזר?
איך לדעתכם הרגיש הארנב לאחר שניסה לאכול את השמנת?

אפשר לפזר את הקלפים הבאים על הרצפה, ולבקש מהילדים לבחור קלף שלדעתם מתאר את ההרגשה או התחושה של הדמויות בסיפור, ולהסביר מדוע לדעתם הרגישו כך.
חלק מהקלפים מופיעים פעמיים – בזכר ובנקבה. אפשר להדפיס אותם יותר מפעם אחת.
אם יש רגש או תחושה שהילדים רוצים לתאר ואינם נמצאים בקלפים הקיימים, עליהם לציין זאת.

באיזו בעיה נתקלו הארנב והחתול?

איך הארנב והחתול פתרו את הבעיה שלהם?

האם גם אתם לפעמים מתווכחים ורבים כי כל אחד רוצה לעשות מה שטוב לו/מתחשק לו? תנו דוגמאות.

אפשר להתייחס לסיפורים של הילדים ולשאול: איך ניתן למצוא משהו שאפשר לעשות יחד?

לסיכום- לצעירים יותר (בני 5-4) -אפשר לחזור לאיור הראשון של שתי הילדות שבו כל אחת רוצה למשוך את חברתה לשחק איתה במשחק שהיא רוצה, ולבקש מהילדים להציע פתרון.

לבוגרים יותר (בני 7-6)- אפשר להשוות בין המשל של לה פונטן לסיפור של מיריק שניר. התייחסו בין המוטיבציה של הדמויות להזמין לאכול אצלם. במשל- כל אחד עסוק בצרכים של עצמו ואחר כך רצון לנקום, ל"החזיר" גמול.

בסיפור – רצון להגיש מאכל אהוב.

התייחסו לסיום של המשל והסיפור. במשל–  האירוע בין החסידה לשועל גורם לסיום החברוּת הטובה שהייתה ביניהם, ואילו בסיפור "סיפור על טיול של ארנב וחתול"  נוצר קשר טוב בין הארנב לחתול למרות רגשות הכעס והעלבון, וייתכן אפילו שהקשר יתפתח לחברות אמיצה.