תוכן

התנהגות בריונית בין ילדים קיימת מאז תחילתה של ההיסטוריה המודרנית. רוב האנשים חוו בריונות בית-ספרית, ומכירים אותה גם מן הספרות.

בריונות מוגדרת, בדרך כלל:
תת-סוג של התנהגות אלימה, המאופיינת על-ידי כוונה לפגוע באדם אחר, חזרה על המעשים הפוגעים כלפי אותם הקרבנות במשך זמן, וחוסר איזון במידת הכוח בין הבריון לקרבן – הבריון החזק מפעיל כוח כלפי הקרבן החלש.

מעשים בריוניים יכולים ללבוש צורות שונות: בריונות פיזית (ישירה), בריונות פסיכולוגית (עקיפה). הבריונות העקיפה מורכבת יותר, היא יכולה להיות מילולית או לא-מילולית, והיא קשורה למערכות יחסים או לחברויות מזיקות או מניפולטיביות. גם רכילות, הפצת שמועות והוצאת שם רע הן בריונות עקיפה.

בריונות מתמשכת וחמורה משפיעה על בריאותם הנפשית והחברתית של קרבנותיה. קרבנות בריונות מפחדים ללכת לבית-הספר, מרגישים לא מאושרים ולחוצים, סובלים מתופעות פיסיולוגיות, כמו כאבי בטן וכאבי ראש, הפרעות שינה וקושי להתרכז בלימודים. יש עדויות שהקרבנות סובלים גם מביטחון עצמי נמוך ומקשיים בפיתוח יחסים אישיים קרובים. דווח גם על התאבדויות של בני נוער, שלא יכלו להתמודד עם הבריונות, שהופעלה כלפיהם.

גם על הבריונים עצמם יש לבריונות השפעות פסיכולוגיות וחברתיות. התנהגות בריונית בגיל צעיר מובילה להתנהגות אנטי-חברתית כבוגרים.

הבריונים והקרבנות
שלושה סוגים עיקריים של בריונים:
1. הבריונים הבטוחים בעצמם – אלה, בדרך כלל, חזקים, בעלי ביטחון, פופולריים בקרב קבוצות מסוימות ונהנים ממעשי הבריונות.
2. הבריונים החששנים – אלה אינם פופולריים, הם תלמידים חלשים, ויש להם קשיי ריכוז.
3. הבריונים, שהם עצמם קרבנות כרוניים – אלה מתנדנדים הלוך ושוב בין בריון לקרבן. הם הרבה פחות פופולריים ויכולתם החברתית נמוכה.

שני סוגים עיקריים של קרבנות:
1. הקרבנות הפסיביים – אלה נפוצים יותר, נוטים לחששנות, חסרי ביטחון עצמי, רגישים, זהירים.
2. הקרבנות הפרובוקטיביים – אלה מפגינים התנהגות חששנית ואגרסיבית כאחת, ונוטים לעצבן אחרים.

התנהגות בריונית נובעת מהאישיות של הילד/ה וממעמדו/ה החברתי, והיא נוטה להימשך שנים רבות, אם לא מתערבים, כדי לשנותה. לכן כה חשוב לפעול נגד בריונות כבר בגיל צעיר.

גורמי הסיכון של בריונות ושל קרבניות הם: גיל, מין, רקע אתני, מאפיינים גופניים.
בריונות בבית-הספר
רוב מעשי הבריונות מתבצעים בבית-הספר, ולא בבית או בשכונה. רובם – במקומות ובזמנים מסוימים, למשל: בחצר בזמן ההפסקה, ולפני ואחרי שעות הלימודים. הבריונים פועלים כאשר אין פיקוח של מבוגרים.

אקלים בית-ספרי שלילי מגביר את שיעור הבריונות. בבתי-ספר אלה יש פחות דגש על רמה אקדמית, התלמידים פחות מרוצים, ולמורים אין קווי פעולה ברורים במקרים של בריונות.

ליחס ולהתנהגות של צוות בית-הספר, במיוחד של המורים ושל המנהל/ת, יש תפקיד מרכזי בהשפעה על רמת הבריונות. ללא הדרכה או ללא מודעות מיוחדים, המורים נוטים שלא לעשות דבר ביחס לבריונות.

מה ניתן לעשות?
תגובה למעשי בריונות ותמיכה בקרבנות חיוניות להפחתה של רמת הבריונות. ללא מודעות עמוקה לבעיה, כל השיטות לפתרונה לא יעזרו. ללא מדיניות כוללת, הבעיה לא תיפתר. יצירת מודעות מתמשכת, המבוססת על מידע אמין, היא תנאי למניעת בריונות. גישתו של בית-הספר צריכה לנבוע מעקרונות דמוקרטיים ולא רק מנימוקים פסיכולוגים. תגובתו של בית-הספר צריכה לשקף כיצד אנשים בחברה דמוקרטית אמורים לנהוג זה בזה. נקודת מבט זו מסיטה את הבעייתיות מהשדה הפסיכולוגי אל אוריינטציה קהילתית-חברתית-אקולוגית יותר, שבית-הספר נתפס בה כקהילה.

תכניות למלחמה בבריונות
המאמר מציג שיטות שונות בעולם, שיישמו את התיאוריה ההוליסטית, ובתקציר זה שילבנו אלמנטים שונים מתוך השיטות שהוצגו.
תכנית מקיפה ורב-שלבית:
1. הכנה: העברת מידע על בריונות ועל השפעותיה לכל הנוגעים בדבר, כבסיס לקביעת מדיניות
2. מחקר: איסוף מידע על הבריונות בבית-הספר, כולל סקר תלמידים
3. פעולה: זיהוי הפעולות שיש לנקוט ובירור כיצד אפשר לפעול במסגרת בית-הספר
4. התמודדות: מעורבות בית-הספר, אסטרטגיות התנהגותיות ופיתוח תכנית לימודים
5. הערכה: בדיקה באיזו מידה הדברים השתנו, ומה יש לעשות בהמשך

* ברמת בית-הספר
תפיסת הבריונות כבעיה בית-ספרית ולא אישית מובילה לכך שבסיס התכנית הוא המאמץ לשנות את האקלים הבית-ספרי וליצור סביבה נקייה מבריונות. בתפיסה זאת כל צוות בית-הספר, ההורים, המורים והתלמידים משתתפים בתכנית. המטרה היא ליצור אקלים של מודעות, של מעורבות ושל עדיפות לטיפול בבעיית הבריונות באמצעות תכנית הוליסטית שכולם שותפים בה.
ברמת בית-הספר יש לפעול כך:
1. לבצע סקר רחב היקף לצורך איסוף מידע. ניתוח תוצאות הסקר מסייע לגלות תחומים, שהתערבות נדרשת בהם.
2. לקיים יום עיון בית-ספרי – כינוס המורים, הצוות, נציגי התלמידים וההורים על מנת לבנות תכנית פעולה לטווח ארוך ולטווח קצר. מטרת יום העיון היא ליצור מחויבות משותפת ואחריות להפעלת התכנית.
3. מיפוי אזורי הסכנה ויצירת מנגנוני פיקוח יעילים בהפסקות ובזמנים שלפני ואחרי הלימודים, ובזמנים ובמקומות אחרים המועדים לפורענות.
4. יידוע ההורים של הבריונים ושל הקרבנות.

* ברמת הכיתה
ברמת הכיתה יש לפעול כך:
1. להגדיר הגדרה ברורה של כללים ושל עונשים בגין בריונות.
2. לעודד ולתת הטבות לתלמידים עבור עזרה לקרבנות ועל חוסר עידוד לבריונים.
3. לקיים פגישות קבועות שהתלמידים יכולים לשוחח בהן בפתיחות על בריונות.
4. לבצע אסטרטגיות חינוכיות: תכניות לימודים ופעילויות לימודיות נגד הבריונות. למשל: שילוב נושא הבריונות בלימודי הספרות – בחירת יצירה שעוסקת בכך, דרמה, כתיבה יוצרת ועוד.
5. לבצע עבודה ישירה עם התלמידים: פעילויות שונות, שמטרתן לגרום למעורבות של כל התלמידים. למשל: סדנאות אסרטיביות לקרבנות, ועדות בירור בית-ספריות, ייעוץ תלמיד לתלמיד.

* ברמת היחיד
1. כל מקרה של בריונות נלקח ברצינות. על כל תקרית עם הורים ועם תלמידים ייערכו דיונים רשמיים.
2. ייתנו לתלמידים כלי ביטוי אישיים שיעזרו להם להתמודד עם רגשות הקשורים לבריונות, כגון: אמנות, כתיבת שירים, דרמה, וכדומה.
הנחות חשובות לתכנית נגד בריונות:
א. האמונה שהמאמצים להתאים את התכנית לבית-הספר כוללת השתתפות עמוקה
ב. האמונה שהתלמידים והמורים מוסמכים להתמודד עם הבעיה
ג. האמונה כי הדמוקרטיה היא הבסיס לתכנית מוצלחת
ד. האמונה כי בית-הספר צריך להפגין חזון פעיל סביב בעיית הבריונות בתחומו
ה. שימוש בנתונים עדכניים לאורך התכנית. ניתוח הנתונים כחלק בלתי נפרד מהתכנית.

ביבליוגרפיה

Astor, R.A., Pitner, R., Benbenishty, R., & Meyer, H.A., (2002). Monitoring and mapping school violence. In L.A., Rapp-Paglicci, A. Roberts, & J. Wodarski (Eds.) Handbook of violence. Wiley & Sons.