מטרות

תרגול של מיומנויות הקשבה ושימוש בביטויי אמפתיה כלפי הזולת

הנחיות

רקע

תיאור מקרה 

מיקה לא הצליחה להתרכז, וקיבלה ציונים נמוכים במבחנים. גליה, המורה, הייתה מודאגת, והחליטה לשוחח אתה. היא ביקשה ממיקה שתסביר לה מה קורה לה. מיקה התחילה לספר: "ההורים שלי מתגרשים, אני לחוצה מאוד, וקשה לי…".
המורה רצתה מאוד לעזור למיקה, ולכן היא מיד קטעה את דבריה ואמרה: "אולי כדאי שתתייעצי עם פסיכולוג? אני דווקא לקחתי קורסים בפסיכולוגיה בתואר הראשון, ואני יודעת שגירושין משפיעים קשה מאוד על ילדים. עבדתי פעם עם ילד, שההורים שלו התגרשו, ועזרתי לו מאוד…".
מיקה ענתה: "תודה, אבל אני צריכה ללכת," ויצאה מהחדר.

ניתוח המקרה 

מדוע מיקה קטעה את השיחה עם המורה? – הסיבה היא שהמורה לא באמת הקשיבה לה. אמנם היו למורה כוונות טובות, אך במקום להקשיב ולהיות אמפאתית, היא מיהרה לתת עצות ופתרונות.
הקשבה מלאה – משמעותה לא להתערב, לא לשפוט ולא להכניס את עצמנו לתוך סיפורו של האחר.
מה הייתה המורה צריכה לעשות? – להקשיב למיקה עד סוף דבריה, לשקף את דבריה של מיקה, ולשאול אותה שאלות על הנושאים שהעלתה. אילו עשתה זאת, ייתכן שמיקה הייתה ממשיכה לשתף אותה בבעייתה.

משחק זה עוסק בפיתוח מיומנויות של הקשבה אמפאתית. הקשבה אמפאתית מאפשרת קרבה ואינטימיות. היא יוצרת את התחושה ש"יש לי מקום", ש"רואים אותי", ש"מבינים אותי".
הקשבה אמפאתית חותרת להבין מה עובר על הדוברים. באמצעות שאלות, שמטרתן לחדד את ההבנה הזאת, גם מסייעים לדוברים להבין טוב יותר את עצמם.
הקשבה אמפאתית פירושה, קודם כול, לקבל את דברי האחר כפי שהם, ללא פרשנות, ללא התייחסות מזלזלת וללא ביקורת. הקשבה יעילה מתרחשת, כאשר המקשיבים מנסים להבין את כוונות הדוברים, בלי לפרש אותם, ומטרתם: הבנה בלבד.
יש דרכים מגוונות לבטא אמפתיה. המשותף לכולן הוא שהמקשיבים מרוכזים בדברי הדוברים, אינם עושים דברים נוספים בזמן ההקשבה, ואינם עסוקים בעצמם. הם אינם שיפוטיים, אינם מקשיבים לצורך דבר מסוים, אינם גורמים לדוברים להרגיש שהם יודעים מה הם רוצים להגיד, ואינם נותנים פתרונות.

3 דרכים לאמפתיה

במשחק זה נתמקד ב-3 סוגי שאלות שאפשר לשאול, כדי להביע אמפתיה.

שאלות כאלה יוצרות תחושה של הקלה ושל חיבור בין אנשים. לשם ההשוואה, הנה דוגמאות לביטויים לא אמפאתיים, שעלולים לחסום את התקשורת:

"את/ה לא באמת מרגיש/ה כך…" (הכחשת הרגש של הדובר/ת)

"את/ה צריך/ה או חייב/ת…" (הצעת פתרונות)

"זה משום שאת/ה לא…" (ביקורת: "את/ה לא בסדר")

"הבעיה שלך היא ש…" (ניתוח: המקשיבים מסבירים לדוברים את הבעיה שלהם.)
תגובות כאלה גורמות לתחושות תסכול, עלבון ובדידות.
לסיכום, אמפתיה היא אחת ממיומנויות הדיאלוג החשובות. תרגול שלה יכול לשפר משמעותית את הקרבה ואת היכולת לעזור זה לזה – מורים לתלמידים, ותלמידים בינם לבין עצמם.

לפני המשחק

א. הסבירו לתלמידים: היום נלמד איך לשפר את התקשורת בינינו, באמצעות הקשבה אמפאתית.

איך מקשיבים בצורה אמפאתית?

1. מאזינים בשקט לדברים שאומרים לנו, בכוונה אמתית להבין את מה שעובר על הדוברים – את מה שקרה להם, את מה שהם חושבים, את מה שהם צריכים, ואת מה שהם מרגישים באותו הרגע.

2. מקשיבים בלי להעביר ביקורת, בלי לתת עצות, ובלי לקטוע את הדוברים בסיפורים דומים או שונים על עצמנו.

3. מוודאים שהֵבַנוּ נכון: מנסחים משפט המסכם את מה שהֵבַנוּ (שיקוף), עם סימן שאלה בסופו. למשל, "אז את/ה אומר/ת שאת/ה כועס עליו/ה…?".

4. מקשיבים לתגובה על השאלה. אם מקבלים אישור שהֵבַנוּ נכון – ממשיכים; ואם לא – מתקנים את ההבנה. שואלים: "אז למה התכוונת?" או "מה כן נכון?…" (אם הדוברים מגיבים "לא נכון" על השיקוף שלנו).

באמצעות המשחק, שנשחק היום, נתרגל שימוש ב-3 שאלות, שנשאל את מי שמספרים לנו על אירוע שקרה להם. השאלות האלה יעזרו לנו להתקרב אליהם ולשפר את התקשורת בינינו.

ב. הדגישו: כאשר אנו מבררים אם הֵבַנוּ נכון – חשוב מאוד לעשות זאת באמצעות שְׁאֵלָה (ולא לומר זאת כעובדה). הסיבה: שאלה מזמינה תשובה של הדוברים, ובכך היא מעודדת את המשך השיחה. אנחנו לא חייבים לנחש נכון. מה שחשוב הוא שאנו מתעניינים בסיפור שאנו שומעים, וברגשות של הדוברים, בצרכים שלהם ובמחשבות שלהם. אמפתיה לא צריכה להיות מדויקת בניסיון הראשון. הדיאלוג והבירור הם שעושים אותה טובה…

ג. הדגימו: כדי להדגים לתלמידים את סוג השאלות שעליהם לשאול במשחק, תוכלו להציג להם תמונה שמתארת אירוע, ולבקש מהם לנחש מה קרה בתמונה, מה הסיפור, מה הדמות בתמונה חושבת, מה היא מרגישה, ומה הייתה רוצה שיקרה.
למשל, תמונה של קבוצת ילדים מצביעים על ילד שמן. התמונה יכולה להזמין שאלות, כגון:

1. האם הילדים בתמונה לועגים לילד השמן?

2. האם הם צוחקים עליו, משום שהוא שמן?

3. האם הילד הזה עצוב? בודד?

4. האם הוא חושב שלא אוהבים אותו? שזה לא מגיע לו?

שימו לב: בדקו את קלפי המשחק לפני השיעור. אם נראה לכם שאירוע עלול לעורר תגובה רגשית חזקה מדי אצל אחד הילדים, החליפו את הקלף באחר.

להעמיק את הדיאלוג במהלך המשחק

א. העמיקו את השיח (הדיאלוג)

1. במשחק זה חשוב במיוחד לשלב תגובות שלכם לתלמידים, לדברים שהם אומרים לכם, ובינם לבין עצמם. נצלו הזדמנויות להביע אמפתיה, ונסו ליצור הזדמנויות חדשות לתרגול ביטויי אמפתיה במידת האפשר.

2. נוסף על השאלות האמפאתיות, היעזרו גם בשיקוף אמפאתי – חזרה במילים שלכם על מה שהבנתם באמצעות התשובות לשאלות: א. מה שהבנתם שקרה (שיקוף המידע ששיתפו התלמידים, למשל: "אז הוא אמר לך שאתה לא מבין כלום.") ב. מה שהבנתם שהרגישו ("אני שומעת שהרגשת רע.") ג. מה שהבנתם שחשבו ("חשבת שלאף אחד לא אכפת.") אפשר ללמד את התלמידים לעשות שיקוף ולשלב אותו במשחק, אם אתם רואים שהם מסוגלים לכך.

3. עודדו את הילדים להגיב לשאלות ולשיקופים שלכם, להסכים להם, או להתנגד להם.

4. עודדו את השיח (הדיאלוג) – שאלו את הילדים למה הם מתכוונים, בקשו מהם לספר עוד על הרגשות שלהם, להסביר את עצמם, לתת דוגמאות.

5. הדגישו שאתם רוצים להבין, שזה חשוב לכם.

ב. 'כאן ועכשיו' כהזדמנות להעמקת השיח

1. תנו אמפתיה לרגשות ולמחשבות, שיעלו בדיון 'כאן ועכשיו'. אם תלמידים כועסים, נעלבים, נמאס להם, משעמם להם – שאלו: "נִרְאֶה לי, שאתם כועסים/נעלבים. נכון?".

2. בררו באמצעות שאלות אמפאתיות את הרגשות ואת המחשבות של התלמידים לגבי אירועים "אמתיים", שהמשחק יעלה. למשל, "אז את/ה מספר/ת שאמרו לך ללכת ולא להשתתף במשחק?" או "אז את/ה אומר/ת שהמשחק טיפשי?" או "נדמה לי שאת/ה חושב/ת שלא מבינים אותך עכשיו. נכון?"

3. ככל שתעודדו את האווירה האמפאתית בשיח המלווה את המשחק, כך התלמידים ייפתחו יותר אל השיח. אתם תהיו המודל, שמאפשר שיח אמפאתי ומדגים אותו. גם התלמידים ירוויחו מכך, וכך גם אתם, המורים, כי ההרגשה של תגובה אמפאתית היא מספקת ומהנה – לא פחות מאשר לקבל אמפתיה.

דוגמאות לשאלות אמפאתיות בהתאמה לקלפי האירוע:

שימו לב:

אם שאלות של תלמידים לא יהיו מ-3 הסוגים שלעיל, חשוב שאתם המורים תנסחו אותן בצורה אמפאתית. למשל, אם תלמידים אומרים למשתתף/ת א: "במקומך הייתי ממש מתרגז", משפט שיש בו ביקורת, נסחו את הדברים באמפתיה כך: "האם התרגזת כשזה קרה?" או "נשמע שהתרגזת כשזה קרה, נכון?".

הערה: אפשר לשחק בקלפים גם בלי הלוח כך:א. משתתף/ת א לוקח/ת קלף מהקופה, וקורא/ת למשתתפים את האירוע, שכתוב עליו.ב. בזה אחר זה, לפי כיוון השעון, כל משתתף/ת שואל/ת את א שאלות אמפאתיות. השואלים יכולים לבחור שאלה מ-3 סוגי השאלות האלה:

1. שאלה על הסיפור

2. שאלה על הרגשות של א

3. שאלה על המחשבות של א

להעשיר את הדיאלוג אחרי המשחק

א. שאלו את התלמידים:

1. איך הרגשתם במהלך המשחק?

2. איך הרגשתם, כשדיברתם?

3. איך הרגשתם, כשהקשבתם?

4. כאשר לקחתם את הקלף ושאלו אתכם שאלות, האם הרגשתם שהבינו אתכם?

5. מה, לדעתכם, הצליח?

6. מה, לדעתכם, לא הצליח?

7. מה היה לכם קשה יותר: לדבר או להקשיב?

8. איזה אירוע הכי דיבר אליכם?

ב. לסיכום הפעילות, בצעו משימה בזוגות

1. אחד או אחת מכל זוג יספרו על מקרה שאירע להם, שגרם להם להרגיש כעס, פחד, תסכול או שמחה. בני הזוג ינסו לברר מה בדיוק קרה, ומה הם הרגשות, המחשבות והצרכים של הדוברים.

2. לאחר מכן יתחלפו בני הזוג בתפקידים.

חלופות

1. משימה בשלישייה – אם מספר התלמידים אינו זוגי, אפשר לבצע את המשימה גם בשלושה: דובר/ת, מקשיב/ה אמפאתי/ת והשלישי/ת: מתבונן/ת וכותב/ת הערות על המשחק.

2. אם תלמיד או תלמידה זקוקים במיוחד להקשבה, אפשר לתת להם את הבמה ולבקש מכל המשתתפים לשאול אותם את השאלות האמפאתיות