שאלה ותשובה
כעס על מה ולמה?

שאלה של אם בנושא התפרצויות כעס של בנה בכיתה.

אילנה סטרובינסקי סמנכ"ל תוכן לייף סנטר
שאלה
בני בן ה-7 כיתה א' נוטה לכעוס לעיתים קרובות מידי אם הוא רואה שנעשה אי צדק או אם ילד/ה אחר/ת מעצבנים אותו…הכעס שלו כ"כ עמוק עד שהוא מאדים ויוצא לו במצח נקודות אדומות…בבית אין כעס כזה!
יש ביני לבין הילד תקשורת טובה ויחסים מעולים. בתקופה האחרונה החיים שלו פורחים מבחינה זו שיש לו אבא "חדש" שקודם הוא לא היה בקשר איתו מגיל שנתיים. ובין האבא החדש לילד יש יחסים טובים מאוד. מאיפה נובע הכעס הזה של הילד אני שואלת וגם את הילד שאלתי והוא ענה לי שמכעיסים אותו. בבית הוא כבר אינו כועס ככה ברמות כאלה אך בביה"ס עדיין הוא ממשיך.
המחנכת שלו עושה איתו נשימות כשהוא מגיע למצב של התפרצות כזו , אני מנסה להבין למה מלכתחילה הוא מתחיל לכעוס הוא סה"כ ילד ויש דברים שאפשר לצחוק עליהם ולא לכעוס, אני מסבירה לו. אני לא יודעת איך לפתור את זה…
תשובה

שלום לאמא היקרה!

את מתארת מציאות חיובית ותומכת בביתכם וקשר טוב עם בנך!  נשמע גם שיש לו התקדמות אישית בכל הנוגע להתפרצויות ואת אומרת שהוא "כבר לא מתפרץ בבית".  זה נפלא!  ההתקדמות הזו היא סימן שאת בהחלט משדרת עם בנך "על אותו גל" ומתקדמים בכיוון הנכון!

בנך נמצא בתקופה מאוד מיוחדת בחייו. הוא נמצא בשנה הראשונה שלו בתוך המערכת הגדולה והמורכבת, מערכת שבה יש לנו הרבה פחות השפעה על מה שמתרחש. בגילאים האלה ילדים מפתחים את העוצמות להתמודד עם העולם – עולם שלעתים רחוק מלהיות מושלם.

כאשר ההיקשרות עם הילד עמוקה ויציבה, הוא אכן פנוי להתמודד ולומד את הסביבה שלו.  היכולת לכעוס על אי צדק היא תכונה נהדרת המסמלת לנו שהוא רגיש ואיפכת לו מהזולת ומהעולם הסובב אותו!  אנחנו רוצים מצד אחד לשמר את הרגישות הזו, ומצד שני לאפשר לו לרכוש כלי התמודדות חיוביים. בנוסף, נשמע שבנך רגיל לתקשורת בריאה וחיובית. היום הוא נמצא במסגרת עם ילדים אחרים (ומבוגרים אחרים) שייתכן ואין להם את הרגישות לזולת שהוא רגיל אליה. על כן, חשוב עוד יותר שהוא ילמד להתמודד עם החוסר רגישות של הסביבה, יחד עם שמירה על הרגישות המיוחדת שלו.

נשמע שהמורה מתמודדת היטב ומקבלת את העוצמות שהוא מביע וגם מכוונת אותו כיצד להירגע.  הנה כמה דברים שאתם יכולים לעשות אתו בבית:

*  לשוחח אתו על כעסים בכלל, בזמן שהוא נינוח.  אפשר לתאר את הכעס כמשהו מתפרץ (סערה / הר געש / מפל / וכדו') ולעודד אותו  לשתף מה הוא מרגיש כשהוא כועס.  במהלך השיחה ניתן לכוון אותו לכך שהוא יעלה רעיונות מה ניתן לעשות כשמרגישים את ה"דם עולה לראש" (לרוץ מסביב לחצר, לצייר ציור של כעס, לשטוף פנים, להיות לבד לכמה דקות, וכו').

שיחה זו יכולה להתקיים אינספור פעמים, וניתן לדון בנושא הכעס מהיבטים שונים.  המטרה של כל השיחות היא:  קבלת הרגש שלו ואז לעזור לו לפתח כלים להתמודדות עם העוצמה של רגש הכעס.

*  כאשר אתם שומעים על ארוע שקרה – שקפי את מה שעבר עליו:  "אז דני עבר לידך ודרך על התיק שלך…זה ממש הכעיס אותך!…"  גם אם זה לא מדויק, אין זה משנה.  הילד יודע בתוך תוכו את הסיפור האמיתי (התיק היה במעבר, זה קרה בטעות, וכדו'), אבל הוא זקוק לפורקן של הכעסים שלו לפני שהוא יכול להתמודד ולהכיר במה שבאמת קרה שם.

*  כדאי להשתמש בשיקוף רגשות גם כשהוא מספר על דברים שילדים עשו, שהם באמת לא בסדר (יונתן צחק על הממרח שלי בסדנוויץ, דוד לא רוצה להיות חבר שלי כי לא הבאתי לו את הכדור שלי לקחת הביתה).  הנטייה שלנו היא לצדד בילד שלנו ולהדגיש שהילד השני אכן היה לא בסדר, אבל זה לא עוזר לילד.  מועיל יותר אם ההורים משקפים את הרגשתו לגבי המצב, ומתארים את מה שהוא חווה.  בצורה כזו הילד זוכה לאוזן קשבת והוא לומד להתמודד עם ארועים כאלה בהצלחה.

*  שדרו אמון בו וביכולת שלו לשלוט בכעסיו.  הוא נמצא כרגע בתהליך למידה, וככל תהליך אחר זה דורש סבלנות רבה.

הצלחה רבה!  נשמח לשמוע איך הדברים מתקדמים.

בברכה,
אילנה סטרובינסקי

לחצו להמשך קריאה
הקטן