מטרות

1. להגדיר מהי חברות טובה עבור כל ילד/ה.
2. לזהות מה חשוב לי בחברות מה ומה חשוב לאחרים?
3. להבין מדוע תכונות מסוימות חשובות לי או לאחרים בחברות.

הנחיות

רקע

מדוע אנו זקוקים לחברים? כולנו זקוקים לחברים, לחברה. אברהם מאסלו, פסיכולוג חברתי אמריקאי (1908-1970), אחד מהתאורטיקנים המרכזיים בפסיכולוגיה ההומניסטית, שעסק במניעיו של האדם, מיקם את הצרכים האנושיים ב"פירמידת צרכים" (ראה שרטוט בהמשך). לטענתו, לאחר שהאדם מספק את צרכיו הבסיסיים ביותר לקיומו הפיזי (כגון: אוכל, מים, מקום ללון בו) הוא יפנה לסיפוק צרכיו האחרים, שהראשון שבהם הוא הצורך באהבה ובשייכות. צורך זה קשור קשר הדוק, לטענתו, לצורך בזהות. כלומר אנו בונים את זהותנו ביחס לאחרים סביבנו. האדם הוא הרי יצור חברתי. אנו זקוקים לאינטראקציה חברתית, לשייכות, לאישור ולאהבה על מנת להתפתח, בכל גיל.

לקריאה נוספת אודות מאסלו ו"פירמידת הצרכים" ראה קישור מתוך האתר "בטיפולנט"

ילדים זקוקים לאישור החברתי באופן מיוחד, מאחר ועבורם אין הוא מותרות אלא צורך בסיסי ונחוץ, הקשור קשר הדוק לבניית ההערכה העצמית שלהם ולדימויים העצמי והחברתי.
חלי ברק מדגישה זאת במאמרה "אני וחברים- על עולמם החברתי של ילדים בכיתות ה-ו": " החברים הם המרכז המשמעותי של החיים- לפיהם נקבעים הערך העצמי, הדימוי, תחושות השייכות, צורך להרגיש 'דומים, שונים כמו כולם'. אם אתה לא שייך אתה לא קיים ".
מהם תפקידיהם המרכזיים של חברים עבור הילדים? ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית, חינוכית והתפתחותית, מציינת שישה:

1. מודל לחיקוי- החברים משקפים נורמות בתחומים רגשיים והתנהגותיים שהילד מחקה. הוא שואל עצמו עד כמה הוא דומה לחבריו, ומה עליו לעשות כדי להידמות להם.
2. ראי חברתי- החברים משקפים לילד כיצד הוא נתפס בעיני החברה. לעומת ההורים הנתפסים כראי סובייקטיבי, החברים מהווים ראי אובייקטיבי יותר.
3. השוואה חברתית- הילד משווה עצמו לאחרים כדי לדעת איפה הוא עומד.
4. גיוון בהתנסות- ילדים מספקים זה לזה גיוון בדרכי ההתמודדות וחוויות חברתיות כגון תחרות, עזרה הדדית והבנה רגשית.
5. תמיכה- במצבי תסכול או משבר.
6. השתייכות- מעבר לגיל הרך ביותר, ההשתייכות למעגל הראשון של המשפחה איננה מספקת את הצורך בהשתייכות באופן בלעדי.
   (מתוך ספרה של ד"ר כצנלסון- דיאלוג עם ילדים)

האם חברות היא עניין כמותי או איכותי? לפי ד"ר קלודי טל:
"מחקרים עדכניים מצאו שלאיכות הקשרים החברתיים של ילד עם קבוצת השווים (ילדים אחרים בני אותו הגיל) השפעה מרחיקת-לכת על הסתגלותו העתידית ואף על הישגיו הלימודיים. שני היבטים שקשורים לאיכות הקשרים עם החברים נמצאו כבעלי חשיבות מיוחדת: מידת האהדה שלה זוכה ילד מילדים אחרים (מידת הפופולריות שלו) והאם יש לו חבר אישי וקרוב, שמהווה שותף עקבי למשחק, לפעילות ולהתייעצות. דהיינו, החוקרים מצביעים על כך שילדים מקובלים על רבים מחבריהם לכיתה וילדים המגבשים חברויות קרובות (עם ילד אחד או יותר) ייטיבו להסתגל לכשיגדלו" (מתוך מאמרה של קלודי טל- "ילדים דחויים: מהם מאפייניהם וכיצד ניתן לעזור להם?")המאמר המלא מצוי באתר הסתדרות המורים בישראל
המורה כמקור לדוגמה אישית: נסי/ה לחשוב- מי היו החברים שלך בגילם של התלמידים? האם בחרת אותם או שהם בחרו אותך? מה היה חשוב לך בחברים באותה תקופה? מי היו חבריך הטובים ומה איפיין אותם? שיתוף אותנטי שלך בחוויות שחווית יכול לסייע לתלמיד ביצירת דוגמא אישית להתמודדות עם דילמות אמיתיות כגון בחירת חברים וזיהוי צרכיו האישיים בחברות. לצד זאת, נסה/י לחשוב על דוגמא שהשיתוף בה לא יגרום לך לחוש שלא בנוח למול התלמידים.

לפני המשחק

שאלו את התלמידים:
1. מה חשוב לכם בחברות?
2. למה אתם זקוקים מחבר/ה טוב/ה?

להעמיק את הדיאלוג במהלך המשחק

שאלות לדיון:
1. מדוע לדעתכם נבחרו דווקא שלוש תכונות אלו כחשובות ביותר בחברות?
2. האם שלוש התכונות שנבחרו הן גם שלוש התכונות שאתם רשמתם לעצמכם בדף האישי שלכם כחשובות לכם/ן ביותר בחברות?
3. אם לא- אילו עוד תכונות חשובות לדעתכם בחברות טובה? ומדוע?
טיפים להעמקת הדיון הרגשי במהלך המשחק: נצלו את הדיון כהזדמנות להעמקת השיח ובירור עמדות ותחושות של התלמידים לגבי משמעותה של חברות טובה עבורם/ן:
א. שיקוף אמפטי– במידה ואתם/ן רואים כי השיתוף במצבים שעלו במהלך המשחק אינו פשוט לאחד התלמידים, נסו לשקף לו זאת תוך הבנה ולגיטימציה לתחושותיו, אך גם באופן המזמין להרחיב את הדיבור עליהן. שיקוף אמפטי שכזה יאפשר לתלמיד הזדמנות לשתף בקושי באופן גלוי. לדוגמא: "אני רואה כי המצב עליו אנו מדברים מעורר בך תחושות לא פשוטות. היית רוצה לשתף אותנו בתחושות שלך?".
ב. הבנת הגלוי והסמוי– אם אחד התלמידים לא שיתף פעולה בעת המשחק, וממשיך לא לשתף גם אחר-כך במעגל, אפשר לנסות לברר בעדינות האם קרה משהו והאם ניתן לעזור. במידה והילד ממשיך להגיב באי-רצון, לפחות באופן גלוי, אפשר לשאול: "האם היית רוצה לשמוע תחילה את דבריהם של האחרים, ואחר-כך לשתף בדבריך שלך?". ייתכן והנושא רגיש עבור אחד הילדים, מסיבות שונות. חשוב לא ללחוץ אלא לשאול ולאפשר הזדמנות להצטרף בכל אחד משלבי המשחק והדיון השונים.
ג. התייחסות אישית של המורה כמודל לחיקוי–  רצוי להביא מקרים שאתם חוויתם כהמחשה להתמודדות עם מקומה של החברות בחיינו. תוכלו להתייחס באופן אישי לדוגמאות שהביאו התלמידים: "אם דבר כזה היה קורה לי עם חבר/ה שלי הייתי מרגיש/ה…"
ד. הכאן והעכשיו הקבוצתי– נצלו את ההזדמנות של ה"כאן והעכשיו" והעבודה הקבוצתית על מנת להמחיש לתלמידים עד כמה נושא החברות משותף ומשמעותי לכולם, ושהם אינם לבד בתחושותיהם ולבטיהם אלו.
ה. הזמנה לשיתוף– חשוב לעודד את התלמידים לשתף בדוגמאות נוספות מנסיונם האישי ובתחושות שליוו אותם בעת המקרים שהם מתארים. ככל שהדוגמאות יהיו קרובות יותר לחייו של התלמיד, כך הוא יחוש יותר ברלוונטיות של הדיון לעמדותיו האישיות. כמו כן, חשוב לשבח תלמידים המשתפים על אומץ לבם מעצם השיתוף.
ו. עידוד הידברות ישירה בין המשתתפים– כדאי לעודד הידברות ישירה בין התלמידים בעת המשחק וגם במהלך הדיון. במציאות המורה הרי לא יהיה נוכח בחלק גדול מהמצבים, לא כל שכן כאשר מצבים רבים קורים לאו דווקא בחברת הכלל, אלא בין ילד לחברו. לכן רצוי לתת לתלמידים לשאול זה את זה שאלות, להתייעץ, להתווכח, להעלות רעיונות והצעות לפתרונות, כאשר המורה מנחה את הדיון, משקף ומתווה את מהלכו. למשל: "אני מצפה מחבר/ה שתמיד ישתף אותי בדברים שמציקים לו. גם אתם?"
ז. עידוד לחיפוש פתרונות: כדאי לכוון את התלמידים לחפש בעצמם פתרונות מעשיים לבעיות שהם מעלים בהקשר של חברות, למשל בהקשר של קווים אדומים שאני מציב לאחרים בחברות. דוגמאות לשאלות הכוונה: "מה אתם מציעים?", "מה יכול לעזור לכם לחזור לתת אמון בחבר/ה אחרי שנפגעתם ממנו/ה?"

להעשיר את הדיאלוג אחרי המשחק

שאלו את התלמידים:
1. למה אתם זקוקים בחברוּת?
2. אנו זקוקים לחבר או לחברים טובים כדי להרגיש אהובים ורצויים. האם חשוב לכם גם להיות מקובלים? אם כן – למה?
3. ראינו שאין דרך אחת להגדיר מקובלות. מה זה אומר לנו?
4. האם הילד המקובל הוא בהכרח הילד הכי מוכשר והכי מוצלח? האם אתם חושבים שמי שמצליח כמבוגר היה בהכרח ילד  מקובל? למשל: ביל גייטס, מקימה של חברת מייקרוסופט – האם בהכרח היה הילד המקובל ביותר בכיתה או בחברה שבה צמח?
5. מדוע חשוב להיות רגישים לילדים אחרים, ילדים שאינם מקובלים או שהם דחויים חברתית?
6. זה המקום לשוחח על האחריות החברתית שלנו ועל זכותו של כל אדם וכל ילד ליחס של כבוד. האם יש לכם הצעות כיצד ניתן לסייע לילד שאינו מקובל בכיתה להפוך אותו לילד מקובל יותר?

נקודה לתשומת לב המורה: חשוב שהילדים יֵדעו שאפשר וצריך לפנות למבוגרים לקבלת עזרה. עליהם לדעת שזהו תפקידם של המבוגרים לשמור שילדים לא ייפגעו ולא יפגעו בילדים אחרים על ידי דחייה חברתית, שתפקידם לפקח על כללי ההתנהגות בחברת הילדים, להדריך את הילדים כיצד לנהוג, לשים לפניהם גבולות. המבוגרים צריכים להשגיח, והילדים הדחויים צריכים לפנות אליהם. זו איננה הלשנה, זוהי היעזרות.