תוכן
במחקר הנוכחי השתתפו שישה גננים העובדים כמנהלי גן. הגננים רואיינו בראיונות חצי מובנים שנותחו בניתוח תמטי. הממצאים העולים מהמחקר מצביעים על פרדוקסליות חוזרת ונשנית בעמדתם של הגננים, המשפיעה גם על צורת עבודתם בפועל. נראה שבשל חוסר הכשרה מקצועית המתייחסת להתפתחות המינית התקינה בגיל הרך וכן חוסר דרכי פעולה רשמיות בהתמודדות עם מגע פיזי בין המחנכים לבין ילדים צעירים, הגננים מהלכים בין הטיפות ונוהגים באופן אינטואיטיבי בכל הקשור לסוגיות אלו. עוד נמצא שהגננים מביעים עמדה אמביוולנטית המושתתת על שתי חוויות מנוגדות, כאשר מצד אחד אופפת אותם תחושת ייחודיות וערך מוסף מעצם היותם גברים בסביבת עבודה נשית, ומצד שני הם חווים מהסביבה במסרים סמויים חשדות כלפיהם כפדופילים פוטנציאלים. מסקנות המחקר מורות על נחיצותה של הכשרה מקצועית ראויה בנושא המיניות בגיל הרך והוראתו, לצד מדיניות רשמית באשר להתנהלות הנדרשת מגננים בגן.
מבוא
בשנים האחרונות מערכת החינוך קולטת יותר ויותר גברים במוסדות החינוך הקדם-יסודיים, זאת כחלק מתמורות חברתיות שחלו במרוצת השנים (פרץ, 2009). לצד זאת, ניכר שרוב הפגיעות המיניות בכלל ובילדים בפרט מתבצעות על ידי גברים –% 98.2 (איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל , 2019). שתי מציאויות אלו מזמנות באופן טבעי מפגש טעון המעורר שאלות באשר להתמודדותם של גננים בעת אירועים מיניים . מחקר זה בוחן את תפיסת הגננים את המיניות בגיל הרך, את תפקידם ואת ההתמודדות שלהם נוכח אירועים חברתיים מיניים שהם חוו ונתקלו בהם במסגרת עבודתם בגן. כלומר, המחקר בדק את האופן שבו גננים מגדירים מהו אירוע מיני, את האופן שבו הם מגיבים לאירועים מעין אלו, את האופן שבו הם נוהגים בעת מגע עם הילדים ואת אופי יחסיהם עם הצוות הנשי ועם ההורים בגן, כל זאת מתוך תיאור חוויותיהם ומנקודת מבטם הסובייקטיבית. הממצא המשמעותי ביותר שעלה מתוך המחקר הוא מוטיב האמביוולנטיות. תחושות סותרות ותחושת אי-ודאות של הגננים, שנובעות מחוסר הכשרה ומחוסר
מדיניות של המערכת הפורמלית, כאשר השפעתם ניכרה באופן התנהלותם של הגננים בגני הילדים. ראוי לציין שעבודת מחקר זו נעשתה על רקע שינויים סוציאליים, כמו חשיפה של ילדים צעירים למסרים מיניים ברשת, דיווחים על פגיעות מיניות בילדים חדשות לבקרים ו"זליגה" של גברים לתוך גני הילדים. ניכר שעל אף קיומן של תופעות אלו, נושאים אלו מקבלים התייחסות מצומצמת בספרות המחקרית וזוכים להתעלמות כמעט מוחלטת מצד הממסד בכל הקשור להכשרת אנשי חינוך בגיל הרך לחינוך מיני. אי הכשרת הגננים בתקופת הלימודים לתחום זה יוצרת פער בין חוויית התנסותם במהלך הלימודים לבין חוויית התמודדותם בשדה (פרץ, 2009).
חשיבותם של שני גורמים אלו הכרחית כדי לשמר את הגננים הנמצאים במערכת ולעודד כניסתם של גברים נוספים למוסדות החינוך לגיל הרך. זאת מאחר שהימצאותם בה חושפת את הילדים הצעירים לסגנון טיפולי אחר וחשוב, שטמונים בו מסרים של ניפוץ דעות קדומות ומתן מענה מפצה לילדים חסרי דמות אב. גיוסם של גננים נוספים עשויה אף לנרמל את הימצאותם ולשלול את ההשערה שמדובר בתופעה שולית וחולפת, ובכך גם לבסס את יחסה של החברה כלפיהם. לצד זאת, ידע עמוק ויציב של אנשי חינוך בגיל הרך בנושא מיניות תקינה בגיל הילדות הכרחי לפיתוח גישה חיובית בקרב הילדים בנוגע לדימוי הגוף ולתפיסתם את הנושא ּובו בעת חיוני גם לשמירה על התפתחותם הבריאה ולמתן מענה הולם מצד המחנכים, בהתאם לאירועים העלולים להתרחש.
כלומר, הכשרה תוך קביעת הוראות התנהלות ברורות תגן על הגננים מפני חשדות אפשריים ותספק להם מרחב פעולה בטוח, וכן תשמור על הילדים מפני פגיעות מיניות אפשריות בתוך הגן.
הכשרה מקצועית של אנשי חינוך בתחום זה תגן על הילדים גם על ידי כך שהמחנכים ידעו לזהות מקרים של התעללות מינית ולהעניק טיפול מיטבי ומתאים. תרומה נוספת של מחקר זה היא שניתן לגזור ממנו מהלכים אופרטיביים לצורך בניית תוכניות הכשרה מתאימות לגננים באקדמיה ולתוכניות בנושא החינוך המיני בגן הילדים.
