אני משערת שזה לא קל לאבא, או מי שמטפל בחמשת הילדים, להתמודד עם ניהול המשפחה אחרי מות האם.

אני חושבת שיש מספר דברים שכדאי לעשות: ראשית,  שהצוות הטיפולי של בית הספר- יועצת, פסיכולוגית ואת, תפגשו את האבא, ותשמעו מה קורה בבית. תקבלו כמה שיותר מידע מה קורה עם הילד בבית, מה חושב האבא על מצבו, ואיך היה רוצה שיעזרו לילד.
הלא האבא הוא המבוגר האחראי והוא יקבע איזו עזרה הילד יקבל. כמובן , שאתם יכולים להמליץ שאיש מקצוע ייפגש איתו- פסיכולוג ילדים, שיוכל לדבר איתו, לעבד את רגשותיו, ולמצוא דרכים להתמודד איתם טוב יותר.  כשהילד יוכל לבטא במילים את החרדות והכעסים שלו, הוא לא יצטרך כל כך את הסימפטומים של ההתנהגות השלילית שתארת. זו הסיבה שהולכים לטיפול.  בטיפול יוכל גם האב לקבל הדרכה על איך להתנהג עם הילדים כולם, ועם הילד שעליו דיברת בפרט. זה יעזור מאוד.

בהמשך לתקשורת החשובה עם האבא, והכיוון של טיפול יש דברים שאפשר לעשות כמובן בבית הספר. היועצת וגם את יכולים לדבר עם הילד. לשמוע מה מציק לו, לנסות לבנות איתו תוכנית התנהגותית, שתדרבן אותו להתנהג טוב יותר. לתת לו אוזן קשבת, וגם גבולות, נדמה לי שהוא מאוד זקוק לכך. גם בבית וגם בבית הספר.

אני חושבת שזה יפה שאת רגישה ושמה לב למצוקה של הילד. עכשיו כדאי לעשות את הדבר הבא – לתרגם את הרצון הטוב של המבוגרים לפעולה שתעזור לילד.

בהצלחה לך/לכם
חלי ברק שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומנחת קבוצות

heliba@inter.net.il
www.hebpsy.net/barak