תוכן

האינטרנט- יש שריף בסביבה?
נמצאנו, כי גם מקום שבו החוק אינו נותן התייחסות ישירה לאינטרנט, הרי שבתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו הוא, ולכשעסקינן בהתנהגות המגבשת התנהגות פלילית, זו תיחשב עבירה הגם שבוצעה במרחב הווירטואלי ולא בזה הממשי. שאלנו קודם את השאלה, האם האינטרנט פרוץ לכל המבקש לבצע באמצעותו את זממו, לרבות עבירות. נוכחנו, כי המשפט אינו מדיר רגליו מזירה זו, ולא אחת ניתן למצוא בפסיקה התמודדות של הדין המצוי עם מעשי העבריינות ברשת. ניתן לעיתים למצוא התייחסות גם בחקיקה.  אין זו זירה פרוצה בה כל גולש יכול לעשות ככל העולה על רוחו, לפחות לא מבלי שיהיו בחלק מן המקרים אי אלו השלכות משפטיות למעשיו. בכל זאת נשאלת השאלה, האומנם יש שריף בסביבה? היש "שוטר" שעושה סדר בבלגן?
נוכחנו כי המשפט אינו מתעלם מהתנהגויות ברשת המגבשות בתורן עבירות פליליות. וודאי לא ניתן לומר בסמכותיות כי יש בנמצא גורם רגולטורי המפקח מידי יום על הרשת וצופה על פעילות כל גולש מהטלפון, מהנייד, מהמחשב בעבודה, מעמדות המחשב בבתי הקפה וכיו"ב. לא נראה כי זהו בהכרח גם מאוויהם של מי מהגולשים, כי יהיה גורם הבוחן התנהגות עבריינית, ואין זו רק שמעמיד את העבריינים לדין אלא גם מונע לפני מעשה ולאחריו ממעשי העבירות להופיע קבל עם ועדה לדראון ברשת. הלוא, לעיתים לא מדובר במעשי עבירות אלא בתכנים שלדאבוננו הינם פוגעניים אך לא חוצים את סף הפליליות. לעיתים אין תמימות דעים האם עסקינן במעשים פליליים. הגבול אינו בהכרח דיכוטומי ויש צורך לבחון את המקרה לגופו על נסיבותיו.
השאלה האחרת העולה היא מי יהיה אמון על גורם זה: גורם ממשלתי (מכאן קצרה הדרך לדיון דמוקרטי ופגיעה בזכויות), גורם פרטי (מכאן קצרה הדרך לדיון באשר למעורבותם של אינטרסים כלכליים, שאלת לגיטימציה ושרירותיות) או שעטנז של זה גם זה וכלאיים של הסדרה ציבורית ופרטית (ומכאן הדיון בשני האדנים הללו). מכל מקום, הצעות שזהו טיבן מעוררות שאלות נוקבות אשר לשיח של זכויות. וטוב שכך. בהתחשב בהיקף השימוש ברשת ובמגוון השימושים, האומנם ברגולציה מעין זו יהיה נעוץ המזור?. האם הייתם רוצים כי יהיה "אח גדול" שיעקוב ויחליט מהו האסור ומהו המותר, מהו הפלילי? על סמך אילו קריטריונים?
ניקח כדוגמה ביטוי נוקב בטוקבק, אומנם לא מנומס במיוחד (ומקום לשיפור ישנו), אך לא כזה שיש בו גוון פלילי, בטח לא מובהק. מאידך גיסא, ביטוי זה – ייתכן ויש באמתחתו לשפוך אור על דעות שונות או אף להאיר עיניהם של רבים המולכים למשל שולל אחר דעות אחרות. לעיתים דיעה זו יש בה ליתן אינפורמציה לקהל הגולשים להחליט בכוחות עצמם באיזו עמדה מוטב להחזיק. ייתכן שמדובר בעניין פוליטי, אידיאולוגי, ערכי ועוד כהנה וכהנה. שוק הדעות החופשי מוצא ביטויו גם ברשת, ויש להיות מודעים לקיומו בטרם מכריעים בשאלת ההסדרה ברשת.
ברי, כי פעולות מרסנות מדי יפגעו בחירויות אחרות, להן זוכים אזרחיה של המדינה הדמוקרטית, ביניהן; הזכות לפרטיות, חופש המחשבה וחופש הביטוי.
יתרה מכך, מדובר בזכויות שהן אבני יסוד דמוקרטיות. לא ייפלא איפוא, כי המחוקק עיגן אותן הן בפסיקה והן בחקיקה ושם אותן להנות ממעמד נורמטיבי עדיף. מדובר בזכויות יסוד, זכויות חוקתיות שמעמדן יהא עדיף ככלל על זה של חברותיהן שאינן מהוות זכויות חוקתיות, אלא אם תרצו, זכויות עלי חוק בלבד.
הזכות לפרטיות עוגנה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק מסד לעיגון של זכויות עלי ספר. חופש הביטוי למשל לא עוגן בחוק היסוד, אך נקרא לתוכו. ממילא זכות זו זכתה למעמד עדיף כבר מימי ראשית המדינה. ככל שבוחרים לילך באפיק 'רגולטורי', שאינו מוגבל בהכרח רק לדוגמאות קמא, יש לבחון מן העבר האחר את הזכויות המתנגשות וליתן הדעת למלאכת איזונים ובלמים, שמא במקום לייעל ייצאו המתכוונים דווקא כמקלקלים, שמא ייפגע אותו מפגש ייחודי שמאפשר האינטרנט. יש בכך חשש לאפקט מצנן של הפעילות המקוונת ברשת, גם זו החיובית. לצד זאת יש להביא בחשבון את העלויות הכרוכות בכך, וכאמור אופן הפרשנות שיינתן כמו גם הוצאה מן הכוח אל הפועל והקושי האפשרי שבו עלול היישום להיתקל. טוב יעשה כל גולש לו יהיה 'שריף' לעצמו ויימנע מביצוע עבירות באינטרנט ומחוצה לו בוודאי, זוהי אולי העצה המובנת מאליה, ברם דומה כי גולשים לא מעטים שכחו אותה. שכל ישר ושיקול דעת, יסייעו בידיכם גם במלאכה זו. אם תרצו, סוג מעט שונה של ההסדרה הפרטית. אין צורך בצנזורה על דעות הגולשים כהכרח, אך תרבות דיונית ואדיבות הן מידות טובות שאל לכם לפסוח עליהן ברשת. נוכחנו כבר כי במרחב הממשי כמו בזה הווירטואלי, מעשי הגולש עלולים לפגוע. מסרים אלימים פוצעים בקורבן, גם אם אלו נאמרים במרחב הממשי וגם אם אלו נאמרים מעל למסך המחשב ברשת. חשבתם הכיצד היתה נראית תרבות הגלישה אם כל אחד היה מקפיד על התנהגותו שלו ואולי אף היה מנסה להעביר מסר זה גם בסביבתו?. באופן זה היה יכול להחסך גם ממנו, הגולש המקפיד, הצורך לקרוא טוקבקים ופוסטים משתלחים כלפי מאן דהוא או כלפיו הוא. הצורך בהקפדה זו ובחידוד החינוך לכך מתחזקים, שהרי בכל הקשור באלימות בקרבם של בני נוער למשל, ישנם מחקרים הגורסים כי דמויות סמכותיות (כמו הורים ומורים) נתפסות ככאלה יותר במרחב הממשי, באלימות מסוג 'פנים מול פנים'. [1] לפיכך יש הגורסים כי מוגבלת השפעתם בזירה זו.  הקונספט לפיו, גולשים יבחינו בנעשה בסביבתם לרבות חבריהם, מתחדד בפרט גם לנוכח העובדה כי תלמידים דיווחו בעבר כי אינם חשים כי המבוגרים יוכלו לחוש לעזרתם, ובפועל אינם ממהרים לדווח להם למשל על אלימות שהתבצעה כנגדם ברשת. [2] משכך, גם גורמי חינוך אינם ממליצים במקרה של דיווח על ידי התלמיד על מתן תגובה המדווח כלאחר יד מסוג של "אז, תכבה את המחשב". "מטרידים אותך? תכבה את המחשב". פעולה זו רק תרחיק את התלמיד מפעולות החביביות עליו ותגרום לו לבידוד. אזי, גם אם האלימות אינה מופנית כלפיך, אל תעביר הלאה או תפרסם ותעשה נפשות למעשה זה, לא לחינם אמרו חכמינו "אל תעשה לחברך את השנוא עליך". הראה את הפרסום כדוגמה שלילית לשימוש באינטרנט או מנע מעצמך פרסומו באחת. לפיכך, חינוך בו כל גולש מקפיד ומודע לנעשה סביבו ומנסה להשפיע עליה לטובה עשוי לייעל אף הוא את המלאכה. הידיעה כי יש פעולות שגם אסורות על פי דין – יש בה אפקט הרתעתי שיש בו למנוע מביצוען.

לסיום
שימוש נכון באינטרנט, חינוך אחרים לעשות כן לצד המשפט, אכיפה והרתעה יוכלו להבליט את הטוב שבאינטרנט, ואט אט אולי גם למגר ולכל הפחות לצמצם את הרע והמכוער בו אחרים עושים שימוש מעל הרשת.

ביבליוגרפיה

*הכותבת, עו"ד שרית אמסלם, מצוות אתר הפורומים המשפטיים – צוות עורכי דין בישראל, נוטריון ומשפטנים המגישים סיוע משפטי כמו נכנסו למשרד עורכי דין ורטואלי.