תוכן
מבחנים וחרדת בחינות מהווים בעיה מרכזית בחברה המודרנית. קיימת עדות מחקרית לכך שחרדת בחינות היא בין הגורמים היוצרים פער בין יכולת והישגים, דבר אשר מפריע ללמידה ולביצוע בבית הספר. נמצא כי בין 10%-30% מהתלמידים בגילאי בית הספר סובלים מחרדת בחינות.
חרדת בחינות מוגדרת כמערך תגובות פנומנולוגיות, פיסיולוגיות והתנהגותיות, המלוות את החשש מפני כישלון במצבי בחינה והערכה. חרדת תכונה הנה מצב יציב יחסית של רמת חרדה. היא מבטאת את תדירות התגובות למצבים הנתפסים מאיימים. מטרת המחקר הייתה לברר את הקשרים האפשריים בין יחסי הגומלין במשפחה, המתבססים על המודלים של אולסון ועמיתיו ומוס, לבין רמות חרדת הבחינות וחרדת התכונה אצל ילדים.
אולסון ועמיתיו דיברו על שני דפוסים אשר מתארים את התהליכים המשפחתיים:
לכידות והסתגלות, באמצעותם ניתן למיין את המשפחות לטיפוסים שונים. הכוונה היא לדרך שבה בני המשפחה תופסים את הממדים הללו:
הסתגלות – יכולתה של המערכת המשפחתית לשנות את מבנה הכוח שלה, את יחסי התפקידים שבה ואת החוקים המארגנים את היחסים בתוכה. הסתגלות גבוהה באופן קיצוני מאפיינת משפחות חסרות חוקים חברתיים ומנהיגות, ובעלות משמעת לא עקבית. בניגוד לכך, הסתגלות נמוכה במיוחד מאפיינת משפחות בעלות חוקים חברתיים נוקשים ודפוסי משמעת סמכותיים.
לכידות – דפוס זה משקף את דרגת הקשר או הפרוד בין בני המשפחה. לכידות גבוהה באופן קיצוני עלולה להזיק, מאחר שהיא מעוררת הזדהות ומעורבות יתר של חברי המשפחה. מצד שני, לכידות נמוכה מדי משקפת מצב של אינטימיות מוגבלת.
כל אחד משני הדפוסים הללו מתאר רצף של ארבע רמות. מרכז הרצף מייצג את התפקוד האופטימאלי, ושני הקצוות מתארים בעייתיות בתפקוד המשפחתי.
חשיבות דפוס התקשורת במשפחה הובלטה על ידי מוס ומוס שהציגו גישה משלהם לחקר ההשפעות של אווירה משפחתית על תפקודם של ילדים. על פי גישה זו, האווירה המשפחתית כוללת שלושה ממדים: תקשורת ויחסים בינאישיים, עידוד צמיחה אישית ושמירת המערכת. הממד הראשון מתייחס לרמת התקשורת והתמיכה ההדדית במשפחה; הממד השני מתייחס לאווירה המשפחתית המעודדת או מעכבת צמיחה והתפתחות אישית; הממש השלישי מתאר את רמות הארגון והשליטה במערכת. מחקרים אשר בדקו את השפעתם של ממדי האווירה המשפחתית על משתנים שונים באמצעות שאלונים לדיווח עצמי מצאו קשרים שליליים מובהקים בין אווירה משפחתית לתפקודים שונים של חברי המשפחה. למשל, תקשורת משפחתית פתוחה וישירה בשנות חייהם המוקדמות של ילדים מהווה גורם בולם, המסייע להתמודדות עם מצבי לחץ שונים.
המדגם כלל 456 נבדקים, בתוכם: 152 זוגות הורים בגילאי 35-50, וילדיהם בגילאים 11-12 (80 בנים ו – 72 בנות), אשר השתייכו ל 9 כיתות ו', שנדגמו מתוך רשימת כל כיתות ו' בשני ישובים בצפון הארץ. לצורך בדיקת משתני המחקר, הועברו לילדים ולהוריהם שני שאלונים להערכת יחסי הגומלין במשפחה ושני שאלונים לבדיקת רמות החרדה. ההשערה המרכזית הייתה שימצא קשר שלילי בין דפוסים משפחתיים ומשתני אווירה משפחתית לבין רמות חרדת התכונה וחרדת הבחינות של הילדים. כלומר, כאשר רמות הלכידות, ההסתגלות, התקשורת, עידוד הצמיחה האישית ושמירת המערכת גבוהות, רמות חרדת הבחינות וחרדת התכונה של הילד נמוכות. השערה נוספת הייתה שימצא קשר חיובי בין גודל הפערים שבין בני המשפחה לבין רמות החרדה (חרדת בחינות וחרדת תכונה) של הילד.
ממצאים ודיון
קיימים מתאמים מובהקים סטטיסטית וגבוהים בין הדפוסים המשפחתיים הבאים: תקשורת, עידוד צמיחה אישית ושמירת מערכת, בעיקר כפי שהללו נתפסים על ידי ילדים, לבין רמות חרדה של הילדים. כלומר, כאשר ישנם מעט ערוצי תקשורת במשפחה, וכאשר מידת עידוד הצמיחה האישית נמוכה יותר, גבוהות רמות החרדה של הילדים (תכונה ובחינות).
הורים אשר מאפשרים לילדיהם לחוות התנסויות עצמאיות מסייעים על ידי כך לחיזוק תחושת ההתמודדות והיעילות שלהם. ניתן להניח שילדים שהתנסו בהתמודדות עם מצבים שונים, תוך תחושת אמון בכוחותיהם, יפתחו מיומנויות התמודדות חיוביות ומסתגלות. הסבר אפשרי נוסף אומר שילדים אשר חווים עצמאות ואוטונומיה מפנימים תחושת אמון מצד ההורים ביחס להתמודדות בשעת רגיעה ובעת מצוקה. הפנמת תחושת אמון זו עשויה לאפשר לילדים לתת אמון באחרים ולהאמין בכוחותיהם. יתכן שעידוד תחושת העצמאות של הילדים מצד ההורים עשוי להוות תנאי מוקדם להפחתת רמות חרדת הבחינות וחרדת התכונה של הילדים ובעקבות זאת לחיזוק תחושות הביטחון והיעילות העצמית. נמצא מתאם שלילי בין שמירת המערכת לבין חרדות הילדים. עולה מכך, שכאשר החוקים והגבולות ברורים ועקביים, רמות החרדה של הילדים נמוכות, בעוד שהתנהגות לא עקבית של ההורים עלולה להתקשר לרמת חרדה גבוהה. המשתנים המשפחתיים אשר נמצאו קשורים במידה רבה יותר לחרדות הילדים הם אלה המדווחים על ידי הילדים. נראה כי תפיסת הילדים את האינטראקציות, גורמי הלחץ, והקונפליקטים המשפחתיים היא קריטית להבנת השפעותיהם עליהם. הערכתם של הילדים ותפיסותיהם את האירוע משפיעות על יכולתם להתמודד עם מצבי לחץ ועל ציפיותיהם להתמודדות יעילה. כאשר הציפיות גבוהות, יחושו הילדים חדורי תקווה, ובעקבות זאת בעלי יכולת להשתמש במיומנויות התמודדות יעילות, בעוד שציפיות נמוכות עלולות לחזק תחושות חוסר ישע, ושימוש באמצעי התמודדות מעטים בלבד. נמצא שככל שהפערים בין תפיסותיהם של ההורים גדולים יותר, רמות החרדה של הילדים גבוהות יותר. ייתכן שכאשר קיימים פערים בין בני הזוג, הם משקפים קשיים בתקשורת, מסרים שונים או קונפליקטואליים, ואולי אף וויכוחים בין בני הזוג כאשר מתעוררים ליקויים בתקשורת ביניהם. ממצאי המחקר מחדדים את החשיבות שבהתייחסות להורים וליחסי הגומלין במשפחה, כאשר מטפלים בילדים ובמתבגרים בעלי רמות גבוהות של חרדת בחינות וחרדת תכונה. יוצא מכך, שכאשר היועץ החינוכי או הפסיכולוג מטפלים בתלמידים בעלי רמת חרדה גבוהה, יש לקחת בחשבון את הקשר האפשרי בין משתני האווירה המשפחתית לבין חרדת בחינות וחרדת תכונה של ילדים, ולשקול גישה מערכתית והוליסטית לצורך הפחתת החרדה של הילד, תוך התייחסות מרבית לנקודת המבט שלו. יש להניח שבעזרת שיתוף פעולה עם המשפחה ניתן יהיה להגביר את רמת המודעות של ההורים לגבי תרומתם להגברת החרדה או להפחתתה.
