תוכן
כבר בחודשים הראשונים לחייו של הילד, אמהות מניקות נאלצות לקבל החלטה לגבי מתי להפסיק להניק? ארגון הבריאות העולמי ממליץ להניק עד גיל 6 חודשים ויש הממליצים להמשיך עד גיל שנה. מה קורה כשצריך לחזור לעבודה? מה קורה כשיש כמה ילדים בבית וההנקה גוזלת יותר מידי זמן? מה קורה כשכבר לא נוח וקשה להניק ופשוט מעדיפים לגמול מהנקה ?
כבר בהחלטה שכזו מתערבים רגשות האשמה. "ההנקה כל כך טובה ובריאה לו… הוא כל כך אוהב לינוק, הוא לא מסכים לקחת בקבוק ומתעקש לשד.. "
והסיבה של "זה קשה לי, אני רוצה להפסיק להניק…" זה כבר תירוץ לא מספיק טוב …
כבר בהחלטה שכזו, האמוציות ורגשות האשמה מכריעות. האמא מונעת מהתינוק את השד, הוא צורח בבכי קורע לב והלילות הלבנים מייאשים לגמרי. ואז, כשהיא מאפשרת, הוא שוב נצמד לחזה, עניו מתגלגלות ברוגע, הוא נצמד בחום לגופה של האם, תחושות הקרבה והאהבה מציפות והשקט לבית חוזר.
נראה כאילו הוא לעולם לא יסכים לוותר, נראה שזה הדבר הטוב ביותר עבורו, נראה שזה מה שמרגיע אותו והופך אותו למאושר ונראה שמה שהאמא צריכה, מה שנוח וטוב לה כבר לא רלבנטי.
כבר אז, ההחלטה לגמול את התינוק מהנקה, הופכת להחלטה קשה ומורכבת. כבר בהחלטה זו קיימת סתירה בין הצורך שלנו לבין הצורך שאנו משייכים לילד.
גם כשאנו מבקשים לרשום את ילדנו לגן לראשונה, עומדים לפנינו קריטריונים המגדירים מהו גן טוב עבור הילד שלנו. וסליחה, באמת סליחה שבתוך סל הקריטריונים מסתתר קריטריון אנוכי הקשור לקרבה לבית, דבר שיכול להקל באופרציה של פיזור הילדים בבוקר והאיסוף אחה"צ.
וכך רגשות האשמה חודרות לכל היבט בחיים, קידום הקרירה על חשבון זמן עם הילדים, בילוי עם בן/בת הזוג לעיתים על חשבון ערב עם הילדים, חיסכון כספי על חשבון מתנות נוספות לילדים וכן הלאה וכן הלאה.
לא משנה מה היא ההחלטה, תמיד קיים הקושי להיות שלם לחלוטין איתה.
דווקא בעסקים כשאמוציות פחות מעורבות, כשמגיעים להחלטה ניתן לנשום לרווחה כי הוצאתה לפועל זה כבר החלק הקל. לאומת זאת, בגידול ילדים כשהאמוציות משתלטות, ההחלטה היא לעולם לא סופית ובביצוע הכל פתוח לשינויים.
ואז אנו מגיעים להחלטה ומיד מצהירים עליה בפני הילדים בקול סמכותי. הבעת חוסר שביעות הרצון מצידם לא מאחרת להגיע ומכאן מתחילים השינויים, ההקלות וכל הפינות מתעגלות.
ההססנות והספקות זועקים מהבעת פנינו ואין סיכוי שהם יפספסו אתם. לפיכך, מניפולציה רגשית היא הדרך הטובה ביותר לשנות החלטות.
למה ובאילו החלטות אנו הכי מהססים??
בכל החלטה הקשורה בקידום הצרכים שלנו כהורים וכאנשים מבוגרים על חשבון צרכיהם ואף רצונם של ילדינו, ההססנות לא מותירה מקום לשלמות בהחלטה.
כבר בהנקה, כשהאמא מותשת מלילות בלי שינה ומנסה לג'נגל בין המשימות בבית עם שלושת ילדיה אחרי יום עבודה, היא שוקלת להפסיק את ההנקה, וכך מיד היא חשה את רגשות האשמה מציפים אותה. וכשההססנות שוכנת בהחלטה אין דרך להתמודד בנחישות עם הקשיים בביצוע.
וכשההורים בחרו את הגן הקרוב לבית ולא את הגן הרחוק והכי מומלץ, הם פתאום רואים רק את היתרונות הנפלאים בגן הנבחר, משבחים אותו ומשכנעים את עצמם ואת הסביבה שאלו הסיבות לבחירה.
וההורים המנהלים קרירה מפותחת, יעשו את הכל כדי לפצות את הילדים ויגמישו כל החלטה לטובת שביעות רצון הילדים ובעיקר בשביל לזכות בסליחתם ובהבנתם.
הביטול העצמי היא עניין המוכר לכל הורה ובכל פעם שאנו כן מתייחסים לצורך האישי שלנו, אנו חשים רגשות אשמה. כמו כן, העניין יוצר מריבות ותסכולים רבים בין בני זוג במידה ורק אחד זוכה להתייחס לצרכיו והשני מבטל את צרכיו שלו .
ללא ספק, ביטול הצרכים שלנו ההורים לטובת צרכיהם של הילדים, הוא משימה נדרשת בתפקיד ההורי בהרבה מהמקרים ואי אפשר להתעלם מעובדה זו. עם זאת, ביטול טוטאלי של הצרכים האישיים של ההורה, יוצר תלות בצרכיו של הילד. הורה שביטל את צרכיו לחלוטין, מתמסר לצרכיו של הילד ובאם צרכיו של הילד מסופקים, ההורה יחוש חוסר אונים.
כמו כן, הורה המבטל את צרכיו האישיים לחלוטין, מגדל ילד אגוצנטרי שלא מסוגל להתמודד באינטראקציות בעלות הקשר חברתי, ילד שיתקשה לפעול על פי צרכיו של האחר ומאוחר יותר יגדל להיות הורה מתוסכל.
אמא המנסה לגמול את בנה מהנקה ומהססת באם רצונה האישי הוא שיכריע, לא תעמוד בפני הבכי והעקשנות של התינוק לינוק משד. התסכול יעורר רגשות שליליים לגבי ההנקה וכל התהליך יהיה מלווה בקשיים אישיים של האמא, של התינוק ושל הסביבה.
ההתייחסות לצרכים שלנו כהורים, צרכים פיזיים, רגשיים, וחברתיים, הינה חשובה לאין ערוך לאושר האישי שלנו, לאושר של הסובבים אותנו ולהעברת המסרים והערכים הנדרשים לילדנו כדי לגדול ולהיות מבוגרים חברתיים המסוגלים לפרש ולפעול על פי צרכים ורגשות של הזולת.
כמובן, בכל האמור, אין המשתמע מכך שאנו יכולים להתייחס לצרכינו מבלי לקחת בחשבון את המצבים בהם הצורך שלנו עשוי להקשות על הילדים. לפיכך, מחובתנו, כהורים, להיות רגישים ולבצע תהליכים בצורה הדרגתית, רגישה ומלאת אהבה. יש לגמול מהנקה בצורה הדרגתית ועקבית, להקרין ביטחון מלא בהחלטה ולעטוף בחום אהבה וקרבה תוך התחשבות מלאה בקשיים של התינוק. כמו גם בכל החלטה אחרת הכוללת התחשבות בצרכי ההורה, יש לקבל אותה ממקום שלם ובטוח תוך הכרה בעובדה שצרכינו ההורים לא נעלמו עם היוולדם של ילדינו זאת למול חובתנו להתייחס לצרכיהם ולהיות רגישים בקונפליקטים הנוצרים במצבים אלו, קונפליקטים שנועדו להתמודדות לצורך צמיחה של ההורה והילד.
