תוכן
מקרה שקרה
במדינה כמו שלנו מלחמות, פיגועי טרור ואזעקות הם כמעט חלק מהשגרה. במהלך שנת הלימודים ילדים שומעים ואף חווים אירועים של מלחמה: מוות, טרור ופחד.
1. כיצד מתחילים שנת לימודים לאחר תקופת מלחמה?
2. כיצד ממשיכים ללמד כשהאירועים מסיחים את דעת התלמידים, מוציאים אותם מהריכוז ולעתים מפחידים אותם?
הגישה
על-פי הספר איך לדבר כך שהילדים ילמדו, יש קשר ישיר בין מה שהילדים מרגישים לבין התנהגותם. כשהרגשתם של הילדים טובה, גם התנהגותם תהיה טובה. אם כך, איך נעזור להם להרגיש טוב? – בכך שנקבל אותם, ונבין את רגשותיהם!
מטרתנו כמורים גדולה יותר מהעברת עובדות ומידע בלבד:
1. אם ברצוננו שהתלמידים שלנו יהיו יצורי אנוש שאכפת להם, עלינו להגיב לצורכיהם באהבה.
2. אם כבודם של הילדים יקר לנו, עלינו לעצב שיטות המכירות בכבודם.
3. אם ברצוננו לשלוח אל העולם צעירים המכבדים את עצמם ומכבדים אחרים, עלינו להתחיל בכך שנכבד אותם.
ואת כל אלה לא נוכל לעשות אם לא נתייחס בכבוד אל רגשותיהם. על-פי גישה זאת, ילדים זקוקים לאישור לרגשותיהם בבית ובבית-הספר.
עקרונות הפעולה
מאת גבי עומר, מנחה בכיר, לייף סנטר
א. חשוב לגבש תכנית בית-ספרית לפתיחת השנה, שתיתן מקום לרגשות של התלמידים. יש לעשות זאת בפרופורציה, כלומר – לשים לב שאיננו נשאבים למקום של אובדן, של הרס ושל שכול – אלא מאפשרים לילדים לעבד, לעכל את הדברים, לעשות סגירה וללכת הלאה לקראת השנה החדשה.
ב. חשוב להתכונן מבעוד מועד בעיקר לימים הראשונים של הלימודים. בימים אלה הילדים יגיעו טעונים בחוויה המורכבת של מלחמה: אובדן החופש הגדול תרתי משמע, ואפילו המחיר היקר ביותר: אובדן ופציעה של קרובים/מכרים; מחיר של הרס פיזי ואובדן הכנסה וכסף ועוד.
ג. חשוב לברר מבעוד מועד: אילו ילדים סבלו מן המלחמה ובאיזו מידה. ככל שאנו יודעים יותר לפני תחילת הלימודים, יקל עלינו להתייחס גם אינדיווידואלית.
ד. חשוב לדעת: מכיוון שלא כל הילדים יודעים לבטא את עצמם בעל-פה, עלינו לבנות פעילויות שיאפשרו להם לפעול גם בדרך אחרת: הפעלות, סדנאות, אומנות ועוד.
ה. חשוב לשים לב: הילדים המתקשים להתבטא בכל דרך, הם אלה אשר 'נופלים לנו בין הכיסאות'… לכן, חשוב שבימים הראשונים נבדוק שהגענו לכל אחד מן הילדים בדרך זו או אחרת.
ו. אמון במנהיגות הבוגרים: אחד הדברים שבלטו, דרך התקשורת, במהלך המלחמה, הוא חוסר האמון של הציבור במנהיגות על דרגיה השונים – כולל הצבא. ילדים ובני נוער קולטים תופעות אלה מיד ומחברים את זה ל'מרד הנעורים' ולחוסר האמון שהם מייחסים למערכת ולמבוגרים ממילא. תפקידנו דווקא בימים אלה הוא לחזק את האמון שלהם בנו – 'מבלי לדבר הרבה… אלא לעשות ולהדגים'.
כאן המקום להוסיף ששילוב נכון: אנשי הצוות הנותנים 'תחושת ביחד' עם דוגמה אישית (השומרת מספיק על הדיסטאנס), תאפשר לתלמידים לחוות חידוש של אמון בנו המבוגרים. (למשל, אפשר לספר דברים שקרו לי ואיך התנהגתי… ועם זאת, להמשיך ולדרוש מהם את כל מה שתכננתי ).
ז. עיבוד אבל: יש בתי-ספר וגני ילדים אשר איבדו אנשי צוות, תלמידים, הורים ועוד. חשוב להתכונן מבעוד מועד ולעבד את האבל באופן שמאפשר סגירה לאחר תקופה מסוימת, משום שלא פעם (בעיקר לנוער) יש נטייה להישאב לתוך האבל ולחיות אותו לאורך זמן של חודשים, באופן שמאפיל על התפקוד היומיומי. טקסיות באופן נכון יכולה לאפשר את המעבר הנכון לחיי שגרה.
ח. שגרה, שגרה, שגרה: יש לשאוף להגיע אל השגרה באופן מובנה במהירות האפשרית ותוך שילוב עדין של צורכי הילדים והמבוגרים במערכת שהיא עדיין קשה להם.
ט. ואם העימות יתחדש…: כמי שגדל כאן, אני יודע שהימים שידענו שקט, הם ספורים. לכן תמיד עלינו לשים יד על הדופק ולדעת מה לעשות, 'אם קורה משהו' (לאן ללכת, מה לעשות וכדומה). באחריותנו להכיר את ההנחיות ולתרגל אותן. זה הדבר שיאפשר את השקט המרבי, משום שהוא היחיד שיש לנו שליטה עליו.
י. מתוך הניסיון שלי בעבודה עם ילדים במהלך המלחמה: לאחר שדיברנו אתם על הדברים במשך כמה דקות, עיבדנו אותם, שמענו דעות מחשבות והרגשות, ומיד עברנו לדבר על המשך סדר היום, תוך שילוב של הומור וכיף, התברר שהילדים מיד נכנסו לעניין הבא. הרי כולנו רוצים להיות עסוקים במשחק…
לא מספיק "לדעת" שצריך לקבל את רגשות הילדים וגם לדרוש מהם לקבל רגשות של אחרים, אלא צריך לרכוש את המיומנויות המשפיעות על תפיסתנו ועל נפשנו.
הנה דרכים ללימוד את השפה המקרבת את הזולת ואשר נותנת למורה ולהורה את הכוח להשפיע על הילדים:
א. קריאת הספרים "למה זה כל כך מסובך?!", "איך לדבר כך שהילדים ילמדו," "הורים משוחררים, ילדים משוחררים,"
ב. והאזנה לתקליטורים של "מה זה קשור?"
ג. השתתפות בסדנאות
