הנחיות
בפעילות שמונה שלבים:
שלב א: אירועים – לחץ חברתי / שירה גודמן
אירוע 1: להיות "קול"
"תראו את טל, איך הוא יושב יפה… איזה ילד טוב… רוצה מדבקה, טלוש?"
"מה הבעיה, ניר?"
"שום בעיה, טלוש. אני פשוט מתפעל ממך, אתה כזה חמוד. ממש מלאך קטן. אימא תהיה גאה בך!"
פניו של טל הפכו אדומות, אך הוא לא השיב. מה זה כבר יעזור? ניר והחבר'ה שלו נהנים לרדת על כל מי שלא מצטרף להתנהגות המעצבנת שלהם בשיעור. הם חושבים שמי שמפריע למורה הוא "קול", וכל היתר – סתם חנונים.
"הי, דנית. בלעת את הלשון שלך? או שרק תשובות את יודעת להגיד? אין לך אף פעם משהו אחר להגיד, חוץ מתשובות למורה?"
שוב החבורה של ניר, הפעם הם מציקים לדנית המסכנה. מה הם רוצים ממנה? אם מישהו רוצה ללמוד אסור לו?
הבעיה היא שלאף לא אחד אין אומץ לפתוח את הפה נגדם, וכך יוצא שכל הילדים שלא אוהבים להפריע בשיעור נראים חנונים, נחנחים, סבונים. מעניין מה יקרה אם מישהו ינסה לרדת עליהם בחזרה…?
1. האם, לדעתכם, תלמידים טובים שמשתתפים בשיעור ולא מפריעים אינם "קולים"?
2. האם בכיתה שלכם יש ילדים שמלגלגים על תלמידים טובים וממושמעים?
אירוע 2: החברות לוחצות
אתמול אחר הצוהריים הלכנו כל החבורה לבלות יחד במרכז. בדרך דיברנו כל הזמן על צילה, המורה לחשבון. היא כזאת מעצבנת, היא כל הזמן מפלה לטובה כמה ילדים שהיא אוהבת, את התלמידים הטובים, כמובן, ולכל השאר היא מתייחסת בזלזול, כאילו הם בקושי קיימים.
פתאום נטע אמרה: "יש לי בתיק ספריי אדום. בואו נרסס כאן על הקיר משהו על צילה, שתלמד לקח…".
"יאללה, בואו נעשה את זה," התלהבו שי ודרורית. אני לא ממש רציתי. על אף שגם אני חושבת שצילה היא ממש לא בסדר, גרפיטי זה לא הסגנון שלי.
אבל נטע לא הרפתה. "נו, יערה. כולן רוצות. עכשיו רק את צריכה להסכים, וזהו."
ותבינו, אנחנו חבורה של חברות, יחד מכיתה א. אנחנו עושות הכול ביחד, תמיד. אבל הפעם, ממש לא רציתי.
"נטע, תרדי מזה. זה לא בסדר, ללכלך את הקירות ככה. זו לא הדרך."
אבל נטע כבר הייתה נחושה: "את מאכזבת אותי, יערה, " היא אמרה. "מה, את לא חלק מהחבורה?"
1. האם לפעמים אנחנו מוכנים לעשות דברים שליליים כמו לפגוע במורה, רק בגלל לחץ החברים?
2. מה חשוב יותר: להישאר נאמן לעצמך, או לעשות מה שהרוב עושה?
אירוע 3: השפעה לטובה
"תום, אולי תשתוק כבר!"
לא האמנתי שאני שומע את עצמי אומר את זה. תום הוא חבר שלי, עוד מכיתה א. אני באמת אוהב אותו, אבל… אתם מכירים את הילדים האלה שאף פעם לא יודעים מתי להפסיק? שתמיד עושים מה שבא להם ומצפצפים על כולם? אז כזה הוא תום. הוא פשוט עושה מה שמתחשק לו, ולא אכפת לו מאף אחד ומשום דבר. לפעמים זה מצחיק, לפעמים זה חמוד, אבל הרבה פעמים זה מעצבן. נכון, כולם כבר מכירים אותו, והרבה פעמים סולחים לו, או סתם לא לוקחים אותו ברצינות, אבל לפעמים זה פשוט נמאס.
ובזמן האחרון, זה נמאס יותר ויותר, וילדים מאבדים את הסבלנות ואת הסלחנות."די, כבר, תום. תפסיק עם השטויות שלך…" זה היה נמרוד. "אוף, תום, יש גבול…" אמרה גילי. "יש ילדים שלא יודעים מתי לשתוק…" הוסיפה רינת. גם לילדים בכיתה נמאס מההתפרעויות של תום בכיתה, מהדרך שבה הוא מתחצף אל המורים ויורד על החברים, תוקע בדיחות איפה שצריך ואיפה שלא צריך ומקלקל לנו את הכול עם התעלולים המטופשים שלו. הוא מצפצף על כולם, כאילו רק הוא קים ואף אחד אחר לא חשוב. לאחרונה התחילו ילדים להעיר לו על ההתנהגויות שלו, ישירות או בעקיפין. ואתם יודעים מה, נראה לי שזה מתחיל להשפיע…
1. האם ילדי הכיתה צודקים בתגובותיהם להתנהגותו של תום?
2. האם לחץ חברתי יכול להיות גם חיובי?
שלב ב: הפעלת פתיחה
לחץ חברתי הוא מצב שכיח מאוד בחיי החברה, ובמיוחד בעולם הילדים. ללחץ חברתי פנים רבות, והוא קיים כמעט בכל מקום, שיש בו קבוצה של אנשים.
הפעם, במקום סיפור אחד, הבאנו שלושה אירועים המתארים מצבים של לחץ חברתי. ניתן לעבוד עם האירועים בדרכים שונות:
- חלקו את הכיתה לקבוצות. כל קבוצה תקבל את אחד האירועים, תמחיז אותו ותציג אותו בפני המליאה. אחר כך דונו באירוע בעזרת השאלות שבסוף כל אירוע.
- חלקו את הכיתה לקבוצות. כל קבוצה תקבל את אחד האירועים, ותתבקש לכתוב לו סיום. הסיומים השונים יוקראו במליאה, וייערך דיון בשאלה: איזה סיום הוא הטוב ביותר, ומדוע?
- הקריאו את האירועים במליאת הכיתה. בקשו מכל תלמיד ותלמידה לכתוב אירוע דומה, המתאר מצב של לחץ חברתי שהם חוו.
שלב ג: טיעון
להיות שונה או יוצא דופן זה קשה. הרבה יותר קל להיות כמו כולם.
שלב ד: תגובה
נכון. אבל לפעמים חשוב להתאמץ ולעמוד על שלנו ולהיות נאמן לעקרונותינו, גם כשכולם חושבים אחרת.
שלב ה: מחשבה – לחץ חברתי או השפעה חברתית?
אנו חיים בחברה, ולכן איננו חופשיים לנהוג כרצוננו. עלינו להתחשב באחרים ולהתאים את עצמנו למה שמקובל בקבוצה. למשל: לא תמיד נוכל לומר את כל מה שאנו חושבים, במיוחד כשזה עלול להעליב ולפגוע; נשמור על נימוסי שולחן בזמן ארוחה משותפת, כדי שחוויית הארוחה תהיה נעימה לכולם; נדבר בשקט ובנימוס ולא נצעק ונקלל, כי כך הרבה יותר נעים ונחמד.
מי שרוצה להשתייך לקבוצה ולהיות חלק ממנה, משתדל לנהוג לפי המקובל, לפחות ברוב המקרים.
- מה חשוב לכם יותר: להרגיש שייכים לחברה, או לנהוג כרצונכם?
שלב ו: מן הספרות עמידה בלחץ חברתי
באגדה המפורסמת בגדי המלך החדשים של הנס כריסטיאן אנדרסן מסופר על החייטים, שאמרו למלך שיתפרו לו בגדים מפוארים, שרק חכמים יכולים לראותם. אמנם אף אחד לא ראה אותם, כמובן, אך כולם פחדו להודות בכך, פן ייחשבו לטיפשים, ושיבחו את בגדיו היפים של המלך…
אכן, קשה לעמוד בלחץ חברתי, ולעתים אף איננו מצליחים לעשות זאת. אנו חוששים להיות שונים מהרוב, מכולם. צריך אומץ רב על מנת לעמוד מול הרוב ולומר את מה שאנו חושבים או מרגישים, כאשר המחשבות שלנו והרגשות שלנו שונים.
בסיפור על בגדי המלך החדשים, דווקא לילד הקטן היה האומץ לעשות זאת (הוא אמר: המלך הוא עירום!).
- האם קרה לכם פעם שעמדתם על דעתכם, על אף שידעתם שהרוב חושבים אחרת, או שמצפים מכם להיות כמותם?
שלב ז: יש לי מושג – לחץ חברתי ופלורליזם
המונח פלורליזם משמעות: ריבוי דעות. לחץ חברתי מנוגד לפלורליזם. לחץ חברתי מנסה לגרום לאנשים להתנהג ולחשוב בצורה דומה, כמו כולם. לחץ חברתי יוצר מצב שלאנשים לא נעים להיות שונים מהרוב. וזה בדיוק ההפך מפלורליזם. בחברה פלורליסטית מכירים בכך שלאנשים יש דעות שונות, ולכל אחד זכות לדעה משלו. חברה פלורליסטית מעודדת ריבוי דעות ומגוון של דעות.
שלב ח: תרגיל סיכום – להתמודד עם לחץ חברתי
1. לפניכם כמה מקרים של לחץ חברתי.
2. כיצד, לדעתכם, יש לנהוג בכל אחד מהמקרים:
א- בבית-הספר שלנו יש כיתה של מתקדמים. בכיתה זאת יש לחץ חזק להצליח בלימודים. מי שלא מצליח – מרגיש לא נעים. אמנם התקבלתי לכיתה הזאת, אבל אני לא בטוח אם כדאי להצטרף.
ב- בכיתה שלנו לכולם יש אופניים משוכללים. ביקשתי מאבא שיקנה לי אופניים חדשים, אבל הוא אמר שאינו יכול להרשות לעצמו כרגע. אני חושבת שלא אשתתף בטיול האופניים הקרוב באופניים הישנים שלי.
ג- הלכנו יחד כל הכיתה לים. הים היה סוער, אבל הרבה ילדים אמרו שהם נכנסים בכל זאת, ומי שלא נכנס הוא שפן. מה לעשות?
ד- כל הכיתה הלכה יחד לסרט. אני ממש לא נהניתי, אבל כשיצאנו החוצה, כולם אמרו כמה שהסרט היה נהדר, אז החלטתי שעדיף לשתוק.
