הפעילות
שאלות לדיון:
– האם שמעתם על אירועי הטרור האחרונים שהתרחשו?
– מה שמעתם? איך שמעתם על כך? בקשו מן התלמידים שישתפו במחשבותיהם.
– מה הרגשתם כששמעתם מה קרה? אם מישהו מציין שהיה לו קשה, מה עזר לך להתגבר?
– איך הגיבו בסביבה שלכם (הורים, חברים, בני משפחה נוספים)?
– איך אתם מרגישים עכשיו?
*למורה: השיחה עם התלמידים צריכה להתמקד בתחושותיהם סביב אירועים קשים אלו כדי לסייע בהתמודדות עם תחושות חרדה או פחד.
שימו לב: מתוך היכרות עם תלמידי הכיתה חשוב לדעת אם יש תלמידים הקשורים בצורה מסוימת לאירועים שהתרחשו. אם כן, מומלץ להתייעץ עם הצוות הטיפולי כיצד לקיים את השיחה בכיתה.
במהלך הדיון חשוב לתת לגיטימציה רבה לכל תחושה שעולה בקרב התלמידים ולאפשר שיתוף מלא של מי שמעוניין בכך. אם יש תלמידים המגיבים בדרך שנראית לכם קיצונית, יש לקיים איתם שיחה נפרדת לאחר מכן ולברר מה שלומם, במידת הצורך יש להפנותם לצוות הטיפולי. עם זאת, חשוב לשמור על כל תלמידי הכיתה ולא לאפשר אמירות גזעניות או בוטות כלפי מגזרים שונים.
כדי לסייע בהרגעה, מומלץ לציין בפני התלמידים כי מדינת ישראל וצה"ל פועלים כדי להגן על כל תושבי המדינה.
כמו כן, חשוב מאוד להתאים את רמת הדיון והחשיפה לאירועים הקשים שקרו לגיל התלמידים.
אירועי הטרור הקשים מעלים כמה דילמות שניתן לדון בהם עם התלמידים:
1. הקבינט המדיני-ביטחוני של הממשלה דן באופן שבו יש להגיב לאירועי הטרור. בתום הדיון אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אישרתי הלילה פעולה תקיפה נגד הטרור במגוון של אמצעים וחזיתות. נמשיך לעשות כך ככל שיידרש, ננצח את הטרור כפי שעשינו זאת בעבר". ראש הממשלה הוסיף כי הורה על זירוז הריסת בתי מחבלים.
– האם ראוי להרוס בתי מחבלים בתגובה לפעולות טרור של מחבלים?
מצד אחד: כן, הריסת בתיהם של משפחות המחבלים זה המעט שניתן לעשות באופן מיידי בשם הצדק וההרתעה. מחבל שהחליט להפוך לשאהיד יחשוב פעמיים אם ידע מראש שבעקבות הפיגוע שיבצע, משפחתו תאבד את ביתה (ח"כ איילת שקד, הבית היהודי).
מצד שני: "מדובר בצעד שלא נכון לנקוט. בכך שאתה הורס את ביתו של החשוד בפיגוע אתה פוגע לא רק בו, אלא גם בקרובי משפחה שאין שום טענה כלפיהם שהם ידעו מראש על הכוונה לבצע את המעשים" (פרופ' מרדכי קרמניצר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה).
נקודות לדיון:
– עם איזה מהטיעונים אתם מזדהים יותר ומדוע?
– יש שיטענו כי אם התגובה של הריסת בתי המחבלים תמנע מחלק מהמחבלים לפגע, הרי שזה שווה את המחיר של הפגיעה בחפים מפשע. מה דעתכם על טיעון זה?
2. מדי שנה מוגשים מאות כתבי אישום בגין התפרעויות וידויי אבנים של נוער במזרח ירושלים. הצעת חוק של שרת המשפטים איילת שקד ושר הרווחה חיים כץ קוראת להטלת קנסות על הורים לילדים שהורשעו בזריקת אבנים.
– האם הורים צריכים לשאת באחריות לכל מעשי ילדיהם?
מצד אחד: כן, הורים הם אלו האחראים על ילדיהם ועל חינוכם. לכן אם ילד פוגע במישהו, על ההורים לתת על כך את הדין.
מצד שני: לא, ילדים מושפעים לא רק מהוריהם, ופעמים רבות הם נוהגים באופן עצמאי ובניגוד לדעת הוריהם. על הילד או הנער לשלם על מעשיו, ולא על הוריו.
נקודות לדיון:
– עם איזה מהטיעונים אתם מזדהים יותר ומדוע?
– מדוע לדעתכם עלה הרעיון של הטלת קנס על ההורים של זורקי האבנים? האם הטלת קנס כזה יכולה לסייע בהפסקת התופעה?
– כשהורה מתנגד להתנהגות מסוימת אך הילד בכל זאת מבצע אותה – האם ההורה עדיין צריך לשאת באחריות? הסבירו.
