תוכן
מבוא
לאמפתיה חשיבות בפיתוח אנשים רגישים לזולת ולמצוקותיו ולכן ישנה עדיפות חינוכית לפיתוח של תכניות אשר יעודדו אותה בקרב ילדים. איך לפתח אמפתיה אצל ילדים? איך אפשר לעודד אצלם את אהבת הזולת? בארץ ובעולם קיימות תכניות התערבות רבות לעידוד אמפתיה בקרב ילדים בגיל הרך. חלקן לוו במחקרים שבהם נמצא כי השפעת התכניות על היכולות האמפתיות חיובית. מטרת מחקר זה לבחון את ההשפעה של תכנית התערבות חדשנית "ואהבת,
התבוננות בתינוק" על קידום יכולות אמפתיות בקרב ילדים בכיתות א' ו ב'.
סקירת ספרות
מקורה של המילה אמפתיה Empatheia" " ביוונית ומשמעותה 'קירבה גופנית'. אמפתיה היא היכולת להרגיש ולהבין את עולמו האישי של האחר כאילו הוא העולם האישי, בלי לאבד את העצמי. במילים אחרות, אדם חווה את מצבו המחשבתי, הרגשי וההתנהגותי של אדם אחר תוך כדי הפרדה מוחלטת בינו ובין אותו אדם כאשר התגובה הרגשית מאופיינת ברגשות של דאגה, סימפטיה, חמלה ורוך במטרה וברצון להקל על מצוקתו של האחר (בקר, 2009 ; קניאל, 2013) (רוזנטל, גת וצור, 2009 . הופמן, Hoffman, 2000) טען, שאמפתיה היא תגובה רגשית התואמת יותר את מצבו של האחר יותר מאשר את מצבו של האני , אולם הבסיס לתגובה הוא קוגניטיבי ומוסרי. האדם האמפתי קשוב לסימנים המצביעים על מצבו הרגשי של האחר ועם זאת, הוא ער לעובדת היות האחר מופרד ממנו.
האמפתיה מתפתחת לאורך כל החיים, אך התהליך מתחיל כתהליך רגשי ומגיל שנה והלאה מתחיל להתפתח ההיבט הקוגניטיבי שלו (Knafo, Zahn-Waxler, Van Hulle, Robinson & Rhee, 2008; Roth-Hanania, Davidov & Zahn-Waxler, 2011;) הופמן ( Hoffman, 1991, 2000) זיהה חמישה שלבים בהתפתחות האמפתיה, החל משלב הינקות, שבו תינוק בוכה לשמע בכי של תינוק אחר ועד לשלב הילדות המאוחרת, שבו ילדים יכולים להבין את האחר, ולהבין שלאחר יש חיים משלו ומה שטוב לילד עצמו, אינו בהכרח טוב לאחר.
בספרות המחקרית (למשל, רוזנטל, גת וצור, 2009) קיימת התייחסות לשלושה מרכיבים של אמפתיה. המרכיב הרגשי, המתאפיין בעיקר בתגובות רגשיות כמו: עצב, דאגה וחרדה; המרכיב הקוגניטיבי, המתאפיין ביכולת להבין את הרגש; והמרכיב ההתנהגותי, המתאפיין בהגשת עזרה לזולת שנמצא במצוקה. את המרכיב הרגשי ואת המרכיב הקוגניטיבי אפשר להסביר גם על ידי תיאורית ה"מיינד" (Theory of Mind) שמתייחסת ליכולת של הפרט להבין מצבים ולפרש אותם וכן לזהות אצל האחר מצבים מנטליים שונים כגון אמונות, רצונות, כוונות ורגשות. יכולת זו היא הכרחית כדי להבין ולנבא התנהגות אנושית וליזום אינטראקציות חברתיות. תחילת התפתחותה של יכולת זו בינקות ובגיל הגן. בין הגילים 5-3 ילדים עוברים שינוי משמעותי ביכולתם להבין מצבים מנטליים ונובע מכך, להבין סיטואציות חברתיות ;(Astington & Jenkins, 1995; Astington & Barriault, 2001). להתפתחות תאוריית ה"מיינד" קשר ישיר והשפעה על התפיסה לגבי התפתחות האמפתיה והבנת האחר. יכולתם של הילדים "להיכנס לראשו" של האחר ולהבין את צרכיו, את מניעיו ואת זווית הראייה שלו, מאפשרת להם לחזות מראש תגובות רגשיות של האחר למעשיהם ולהתנהג בהתאם (Goldstein & Winner, 2012).
המרכיב ההתנהגותי של האמפתיה קשור להתנהגות פרו חברתית שמטרתה להביא – תועלת לזולת. התנהגות פרו חברתית כוללת הפניית התנהגויות ורגשות חיוביים, או במילים – אחרות, גילוי אמפתיה ואלטרואיזם כלפי אדם אחר. אלטרואיזם מתייחס לפעולה שבה למבצע אין מוטיבציות לקידום עצמו, שהוא אינו מצפה לגמול על מעשיו ואינו דואג לאינטרסים של עצמו, ואולי אפילו פועל נגדם. במקרה זה, המוטיבציה לזולת היא בעלת המטרה האולטימטיבית של הגברת רווחת האחר או האחרים. חוקרים רואים ברכיב ההתנהגותי של האמפתיה יכולת או מכניזם המקדמים ומובילים את הפרט להתנהגות אלטרואיסטית. יש הסכמה בין החוקרים כי האמפתיה משפיעה על אלטרואיזם ועל רווחת האחר וכי הדינמיות של המכניזם האמפתי מנבאת אלטרואיזם (Brownell, et. al., 2013; de Waal, 2008).
