תוכן
עולם המשפט אינו נותר אדיש לתמורות הטכנולוגיות ואף אם דינים מסויימים עלי ספר נחקקו קודם להתפתחות המקוונת, הרי שהמשפט צועד איתן קדימה. בין היתר הוא עושה כן בין כתלי בתי המשפט היוצקים תוכן ופרשנות לדברי החקיקה הקיימים. לעיתים בהוציאו צו שיפוטי, המצווה על איסור יצירת קשר בכל דרך, יורה בימ"ש על איסור כוללני לרבות דרך האי מייל או פייסבוק. הדבר מצביע על המקום שתופסת טכנולוגיה זו במפגשים חברתיים, עד כדי כך שבתי משפט רואים לכלולם בהחלטותיהם ככל כלי קונבנציונלי כמו מגע פיזי ושיחות טלפון.
אפילוג משפטי
לא פעם אנו עדים לפולמוס המתעורר על הצורך בעדכוני חקיקה שיתאימו למציאות הוירטואלית. מכל מקום, קצרה היריעה לבחינה נכוחה של הטיעונים המושלים בכיפה בשיח זה, והרי הדבר יצריך ללא ספק מחקר מעמיק יותר הנסמך בין היתר על בדיקה מדוקדקת של ההתנהגויות ברשת. ככל הידוע נכון לכתיבת שורות אלה, טרם נעשה בישראל מחקר מקיף אשר לפגיעה מקוונת בקרב בני נוער. כמו גם יש מקום לתהייה בשאלה האם האומנם המצב המשפטי דהיום אינו נותן מענה מספק והיכן. אך לאמיתו של דבר, כפי שנמצאנו, לא יהא זה נכון לומר כי המשפט אנכרוניסטי לגמרי בכל הקשור להתמודדותו עם אלימות בפייסבוק, בפורומים ובאי מיילים, ובפרט בקרב בני הנוער העשויים להיות קבוצת חשיפה לתופעה. בחינה של פסיקה היוצאת חדשות לבקרים תחת ידי בית המשפט תחשוף את ההתמודדות הזו של השופטים ביישום המשפט על מקרים הלכה למעשה.
עולם המשפט אינו נותר אדיש לתמורות הטכנולוגיות ואף אם דינים מסויימים עלי ספר נחקקו קודם להתפתחות המקוונת, הרי שהמשפט צועד איתן קדימה. בין היתר הוא עושה כן בין כתלי בתי המשפט היוצקים תוכן ופרשנות לדברי החקיקה הקיימים. לעיתים בהוציאו צו שיפוטי, המצווה על איסור יצירת קשר בכל דרך, יורה בימ"ש על איסור כוללני לרבות דרך האי מייל או פייסבוק. הדבר מצביע על המקום שתופסת טכנולוגיה זו במפגשים חברתיים, עד כדי כך שבתי משפט רואים לכלולם בהחלטותיהם ככל כלי קונבנציונלי כמו מגע פיזי ושיחות טלפון.
די יהיה אם נציין כדוגמה את אחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון הנוגע בסוגיית לשון הרע, וכפי שנוכחנו מתמודד אם בעקיפין אם במישרין, עם סוגיית האלימות ברשת; רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ. בפסיקתו זו נודעה אמירה המצוטטת על ידי בתי המשפט, ויפה כוחה גם לענייננו לאור העובדה כי פעמים רבות האלימות בפייסבוק ובפורומים מטבע אופיים באה לידי ביטוי באיומים. כך ציין בימ"ש, כי:
"הזכות לשם טוב ולכבוד אינה מתאיינת במרחב הווירטואלי ואין להסכין עם הילכדותה ברשת."
(ההדגשות אינן במקור- ש.א.).
התמודדות לבר-משפטית עם אלימות נוער באינטרנט
לעיתים המשפט נכנס ומטפל בבעיות רק "לאחר מעשה", לאחר שהאלימות התרחשה. יתרה מכך השימוש בסעיפי החוק לעיל אינו חף מביקורת, למשל קיתונות ביקורת נשפכו על החלת ההסדרים בחוק הגנת הפרטיות ובחוק איסור לשון הרע ללא הבחנה בין קטין ובגיר, על מודל האחריות הראוי על האתרים ומנהליהם. מנגנוני אתרים אלה גם הם תחת עינה הפקוחה של הביקורת: האם חסימה לפני פרסום אלים אינה מהווה פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי שאז אולי יצא שכרנו בהפסדנו. מנגד הסרה של תוכן אלים נעשית רק לאחר פרסומו באמצעות דיווח על תוכן פוגעני (מדיניות "הודעה והסרה" שפותחה בפסיקה, או סריקה של תכנים לזיהוי אלימות). כמו גם חשיפת פרטי גולשים שמזה זמן נעשתה למושא לבעייתיות.
כוחו של המשפט בהחלט גם יכול לשמש בהרתעה, בחינוך ובמודעות לכלים ולכללים המשפטיים שבנמצא, אך אין ספק, כי חינוך נגד האלימות חייב להמשיך כחלק בלתי נפרד מהרצון להיאבק בנגע זה. על חינוך ראוי לתת בחובו ביטוי למודעות לצורות האלימות השונות, לרבות אלו המקוונות. עוד אעז לומר כי ייתכן וניתן לרתום את כוחם של האתרים הללו ואת העובדה כי הנוער ממילא מבלה שעות מולם, וכך ליצור אפקט חיובי בקו התפר שבין האתרים הפופולריים והאלימות. במה הדברים אמורים? פעילויות המיידעות את הנוער באשר להתנהלות נכונה באתרים, לחנך להימנעות מצפיה באלימות כלפי האחר ולא לעשות דבר, עידוד המודעות לאמירה שיש למשפט בעניין וכן אוזן קשבת. אלה, שמופעלים על ידי משרד החינוך מזה זמן, יכולים להוכיח עצמם ככלים יעילים על מנת למגר את התופעה, בפרט כשנעשה שימוש באמצעות אותם כלים שלכאורה מגבירים את האלימות. קבוצות דיון בפייסבוק ופתיחת פורומים בעניין המשתפים את הנוער יכולים להוות גם הם פתרון טוב. מתן קייסים משפטיים, סיפורי אלימות מקוונים תוך מתן הבמה לנוער להביע דעתו וליישם רעיונות, כל אלה הם אך חלק מהדרכים בהן ניתן להפוך את הנוער לחלק פעיל מהמאבק תוך שימוש בכלים שהביאו בקרב רבים לחששות מפני הסלמת תופעת האלימות הגואה. בל נשכח כי גם אם האלימות הוירטואלית (הצקה, הכפשה, איומים) לא חוצה את הגבול לעבר המרחב הממשי (למשל אלימות פיזית או אפילו אותם איומים רק פנים אל פנים), הרי שהיא חמורה דיה והשלכותיה עשויות לגבש עילות משפטיות שאינן נופלות מאלו שמגבשות התנהגויות אלימות "קונבציונליות". מסך המחשב לא יהווה קרנות מזבח להיאחז בהן לאחר פיזור האלימות במרחבי הרשת. ומבחינה משפטית הנוקט באלימות עשוי להיות מוחזק אחראי על כל המתחייב מכך.
אין לשכוח כי למטבע יש שני צדדים, והיתרון שבאינטרנט הוא כי ניתן להשתמש בתכונותיו לפעילויות חיוביות. ניתן להשתמש בתכונות הנגישות והתפוצה על מנת לעשות נפשות למאבק ולהתריע מפני הסכנות ביתר קלות ובאמצעות כלים אינטראקטיביים. אולי דווקא כלים אלה יהיו שגרירים טובים לקיום שיח עם "דור הפייסבוק", כפי שנוהגים לכנותו. ורק לצורך ההמחשה, די אם נציין את כוחם בעבר של כלים מסוג זה בארגון הנוער סביב מחאות שונות. נטילת חלק בפעילויות הקוראות למיגור האלימות ומדריכות כיצד לפעול במקרים כגון דא, כאשר הפעילויות נעשות מתוך האתרים המדוברים, מיני ובי תתפוס מזמן הגלישה בהם שינוצל לפעילות חיובית.
עשו ניסוי מהיר, הקישו בגוגל למשל את מילות החיפוש 'אלימות נוער' ו'פייסבוק'. עיניכם הרואות ש(נכון לכתיבת שורות אלה) ישנן תוצאות העוסקות דווקא בלא אחרות מאשר קבוצות כנגד אלימות המאורגנות גם בפייסבוק. בין היתר נמנים על חבריהן בני נוער, ולעיתים אף רק בני נוער. הבחירה היא בידי הגולשים. אך יש בידי המשפט והחינוך יד ביד להטמיע את הכללים שיש לנקוט לצורך משנה זהירות להתנהלות נכונה מול אלימות מקוונת, גם כשזו מגיעה בלבוש עדכני ואטרקטיבי כעיצוב האתרים המהווים שגרת יומו של הנוער.
