שלום אמא יקרה
לילדה שלך יש לה קשיי הסתגלות לכיתה א', אבל בהחלט ניתן לסייע לה.
לגבי חברים: איני מבינה למה הילדה הגיעה לכיתה בלי חברים, אבל בכל גיל ניתן לרכוש חבר או חברה. יכול להיות שזה ייקח עוד מספר ימים ובתך תמצא חברה או חבר בעצמה, אבל גם את יכולה לעזור לה. בקשי פגישה עם המורה, כמה שיותר מוקדם, וצייני בפני המורה את העובדה שלילדה אין כרגע חברים. בקשי את עזרתה של המורה במציאת חברים לילדה, בשתי דרכים לפחות: א. בקשי מהמורה שהיא תשוחח עם בתך ותשאל אותה עם מי היא רוצה לשחק. או שהיא, על סמך ההיכרות שלה את הילדים, תשדך" בין בתך לבין ילד או ילדה שנראים לה מתאימים. ב. בקשי מהמורה שתיתן לך שמות ומספרי טלפון של ילדים שיכולים לשחק עם בתך. צרי קשר עם ההורים ונסי לתאם מפגשים, אחרי הצהריים, בין הילדה שלך לבין ילדים אחרים. קחי בחשבון שיכול להיות שתצטרכי להישאר אתה במפגשים אלה, כדי לתת לה בטחון ולעזור לה.

לגבי הבכי: הבכי הוא דרך להביע רגשות שונים, של התרגשות או געגוע ועוד, אבל הוא לא תמיד מסייע להתמודדות אמיתית עם המצב. ההצעה שלך לקחת בובה לבית הספר היא נהדרת, אבל אולי את צריכה להציג אותה לבתך בדרך אחרת. הבובה היא לא "פרס" על הימנעות מבכי, אלא דרך להתמודד עם הגעגוע. לכן גם אין טעם להציע לה מתנות. כדאי שתערכי שיחה על הנושא עם בתך. אמרי לה שאת מבינה שהיא מתגעגעת, ורוצה לראות אותך, וזה בסדר, ואז תשאלי אותה מה יעזור לה להתגבר על הגעגוע. בובה זו דרך אחת ואולי יש עוד דרכים שבהן היא יכולה לעזור לעצמה. דפדוף בספר, הסתכלות בתמונה או בציור, יכולים גם הם לעזור. נסי להיזכר אם זה קרה גם בגן, ומה עזר אז.
אגב, גם את הנושא הזה כדאי להעלות בשיחה עם המורה. וודאי יש לה דרכים לסייע לילדה כאשר הבכי פורץ. לפעמים חיבוק קצר, או מילה של אמפתיה – מספיקים.
ו"צפירת הרגעה": בשלב הזה אין סיבה שתחשבי, או שתדאגי, שהבכי יעכב את ההתקדמות הלימודית של בתך. בכי הוא תגובה ידועה, מוכרת ונפוצה של ילדים (וגם של מבוגרים) כאשר הם נמצאים במצב חדש, לא מוכר ומלחיץ, וההסתגלות לכיתה א' היא בהחלט מצב כזה. המורה וודאי מכירה את זה, והיא חוזרת על החומר הלימודי שוב ושוב, וחבל שתתחילי לדאוג או להילחץ מזה.
לסיכום: חשוב כרגע לחזק את בתך, ולסייע לה בתהליכי ההסתגלות שלה, ולא לדאוג או להילחץ (ובוודאי שלא להלחיץ אותה!) מההתקדמות הלימודית שלה.

בהצלחה ושתהיה לכן שנה טובה
עידית