תוכן

זווית הראייה של התלמידים

המחקר בוחן קשת רחבה של התנהגויות אלימות והערכות על אקלים בית הספר. בין היתר, אנו בודקים קורבנות ואלימות בין תלמידים, הטרדה, הצקה ובריונות, אלימות מצד צוות המבוגרים בבית הספר כלפיהם, הטרדה מינית, הבאת כלי נשק לבית הספר להגנה עצמית (בחטיבות ביניים וחטיבות עליונות), היעדרות מבית הספר בגלל פחד מאלימות מצד תלמידים אחרים, תפיסת החומרה של בעיית האלימות בבית הספר, אלימות שהתלמיד הפנה כלפי אחרים, תפיסת השינוי בממדי האלימות לעומת השנה הקודמת, תחושת חוסר בטחון בבית הספר, תגובות מורים ותלמידים לאירועים אלימים, תפישת יעילות טיפול הצוות באלימות, אווירה אלימה בבית הספר, תחושה כללית של תמיכה מצד המורים, ותחושת שייכות לבית הספר.

המחקר מבוסס על מדגם מייצג הגדול מסוגו, ובו נכללו 526 בתי ספר, 1,042 כיתות ו -27,316 תלמידים בכיתות ד' – יא' במגזר היהודי והלא יהודי, בפיקוח הממלכתי והממלכתי דתי בכל רחבי הארץ. הליכי הדגימה היו קפדניים ביותר וזכינו לשיתוף פעולה מלא ולשיעורי הענות גבוהים ביותר. להערכתנו, ממצאי המחקר מספקים תמונה אמינה ומקיפה המשקפת את הדרך שבה תלמידים חווים את האלימות בבית ספרם והמאפשרת השוואה תקפה עם ממצאי המחקר בשנת תשנ"ט ותשס"ב.

א. קורבנות לאלימות מצד תלמידים אחרים

שאלנו תלמידים באשר לאלימות מצד תלמידים אחרים שהופנתה אליהם במהלך החודש האחרון. בתחום זה בחנו מספר תחומים- אלימות פיזית מתונה (כגון, 'תלמיד תפס ודחף אותך בכוונה') אלימות פיזית חריפה (כגון, 'תלמיד חתך אותך בסכין או במכשיר חד בכוונה'), אלימות מילולית (כגון, 'תלמיד קילל אותך'), אלימות חברתית-עקיפה (כגון, 'תלמיד ריכל עליך'), קורבנות לאיום בנשק בבית הספר (כגון, 'תלמיד איים עליך בסכין'), והטרדה מינית (כגון, 'תלמיד ניסה לנשק אותך ללא הסכמה').

1.    צורות האלימות השכיחה ביותר שאליהן נחשפים כמעט כל התלמידים הן אלימות מילולית, וחברתית-עקיפה. גם אלימות פיזית מתונה שכיחה מאוד (יותר ממחצית מהתלמידים מדווחים שנחשפו לאחת מצורותיה). פחות שכיחות הטרדות מיניות ופגיעות פיזיות חמורות, למרות זאת, שיעורן אינו מבוטל – לפחות אחד מחמישה תלמידים מדווח שנחשף לתופעות אלו.
2.    יש מספר קטן של בתי ספר שבהם שיעורי האלימות הקשה, במיוחד זו הכרוכה באיום בנשק, גבוהים ביותר. בתוכם רב מספר בתי הספר הבדואים.
3.    תלמידי בתי הספר היסודיים מדווחים על קורבנות גבוהה יותר מתלמידי חטיבות הביניים בכל הקשור לאלימות מתונה, חריפה ומילולית. הם מדווחים על פחות חשיפה לאיום בנשק מאשר התלמידים בשלבי החינוך הגבוהים יותר. שיעור הקורבנות בקרב תלמידי החטיבות העליונות הוא הנמוך ביותר בכל האמור לאלימות מתונה, חריפה ומילולית.
4.    הבנים הם הקורבנות היותר שכיחים ברוב התחומים. הפער בין שני המינים נמוך בכל האמור לאלימות מילולית, נמצא גם ששיעור הבנות המדווחות על קורבנות לאלימות חברתית-עקיפה גבוה משל הבנים.
5.    תלמידים במגזר הלא יהודי מדווחים על יותר קורבנות פיזית מאשר תלמידים במגזר היהודי. הפער בולט במיוחד בכל האמור לחשיפה לאלימות חמורה. התלמידים במגזר היהודי מדווחים על יותר אלימות מילולית. בין התלמידים בפיקוח הממלכתי לבין אלו בממלכתי דתי במגזר היהודי אין הבדלים ניכרים. במגזר הלא יהודי התלמידים הדרוזים נוטים לדווח על פחות קורבנות מאשר התלמידים האחרים בכל תחומי הקורבנות שנבחנו, ואילו התלמידים הבדואים מדווחים על יותר קורבנות בתחום האלימות הפיזית החמורה ועל חשיפה לאיומים בנשק.
6.    בהשוואה בין השנים, ניתן לזהות שחלה ירידה מובהקת בין תשנ"ט לתשס"ה בתחום של אלימות מתונה ואלימות מילולית. בקורבנות לחשיפה לנשק (הכוללת ראיית סכין בבית הספר, נוסף לאיום בנשק מצד תלמידים אחרים) חלה ירידה גדולה ועקבית במרוצת השנים. לא חלה ירידה מובהקת בכל האמור לאלימות קשה ולהטרדה מינית.
7.    בהשוואה בין תחומי הקורבנות השונים בין השנים בקרב תלמידים מהמגזר היהודי והלא יהודי, נראה שהירידות בשיעורי הקורבנות פסחו על המגזר הלא יהודי- השינויים החיוביים היו רק במגזר היהודי.

 ב. אלימות צוות כלפי תלמידים

במחקר זה בחנו דיווחים של תלמידים לגבי אלימות צוות (מורים ואחרים) שהופנתה כלפיהם במהלך החודש האחרון. בתחום זה בדקנו קורבנות לאלימות פיזית (כגון, 'תפס ודחף אותך'), אלימות רגשית-מילולית (כגון, 'לעג לך, העליב אותך או השפיל אותך במילים') והטרדה מינית (כגון, 'העיר לך הערות עם כוונות מיניות').

1. האלימות השכיחה יותר מצד הצוות היא זו של פגיעה מילולית רגשית (33.3%), אך גם פגיעה פיזית היא שכיחה (21.5%). הטרדה מינית, שנבדקה רק בחטיבות הביניים והעליונות, הייתה פחות שכיחה.
2. באופן כללי יש דמיון ברמות הדיווח בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, וירידה בחטיבות העליונות, בעיקר בכל האמור לפגיעה פיזית. הבנים מדווחים על קורבנות רבה יותר בכל תחומי הקורבנות לאלימות צוות.
3. התופעה הבולטת ביותר בתחום זה הם שיעורי הפגיעה של צוות בתלמידים במגזר הלא יהודי הגבוהים במידה רבה בהשוואה למגזר היהודי. בתוך המגזר הלא יהודי בולטים שיעורי הקורבנות לאלימות הפיזית מצד הצוות בקרב הבדואים. בתוך המגזר היהודי יש שיעור דיווחים רב יותר במידה מסוימת בפיקוח הממלכתי-דתי, בעיקר בבתי הספר היסודיים.
4. לא חלו שינויים עקביים בין השנים.

 ג. אלימות שהתלמיד עצמו ביצע כלפי אחרים

בחנו את דיווחי התלמידים על אלימות שהם עצמם ביצעו כלפי אחרים. בתחום זה בדקנו אלימות של התלמיד כלפי תלמידים אחרים (כגון, אתה איימת על תלמיד אחר שתיתן לו מכות), אלימות כלפי מורה (כגון, נתת דחיפה או מכה למורה), והפניה למנהל וזימון הורים עקב מעורבות באלימות.

1. הממצאים חושפים כי יותר ממחצית מהתלמידים (54.3%) דיווחו על אלימות כלפי תלמיד אחר. כחמישית מהתלמידים (20.2%) דיווחו על אלימות שהפנו כלפי מורה, ו- 10.4% מהתלמידים דיווחו שהופנו למנהל או שהוריהם הוזמנו לבית הספר בחודש האחרון בגלל מעורבות שלהם באלימות.
2. הבדל משמעותי בין שלבי החינוך נמצא בדיווח התלמידים על הפניה למנהל וזימון הורים עקב מעורבות באלימות, כאשר תלמידי חטיבות הביניים דיווחו על השיעורים הגבוהים ביותר בהשוואה לתלמידי החטיבות העליונות והיסודי. בנים מדווחים יותר מבנות על אלימות כלפי אחרים.
3. תלמידים במגזר היהודי מדווחים יותר מתלמידים במגזר הלא יהודי על אלימות שביצעו כלפי תלמידים אחרים. מגמה הפוכה לזו נמצאה בדיווח התלמידים על אלימות שהפעילו כלפי מורה ועל הפניה למנהל וזימון הורים. הפער הבולט בין שני המגזרים נמצא בדיווחים של תלמידי בתי הספר היסודיים.
4. בתוך המגזר הלא יהודי בולט במיוחד השיעור הגבוה של תלמידי בתי הספר הבדואים שדיווחו על אלימות כלפי מורים כ- 40%. בתוך המגזר היהודי ממצא בולט היה שתלמידים בחינוך הממלכתי-דתי דיווחו על יותר אלימות כלפי מורה מאשר תלמידים בחינוך הממלכתי.
5. בהשוואה בין השנים נמצא שחלה עלייה מתונה באלימות כלפי מורים, במיוחד בקרב תלמידים בבתי ספר יסודיים ובמגזר הלא יהודי.  עלייה זו היא בקללות ובאיומים אך לא בפגיעה פיזית.

 ד. הטרדה, הצקה או בריונות (Bullying)

בסקר זה הצגנו בפני תלמידי חטיבות הביניים והעליונות שאלות על קורבנות לבריונות, הטרדה והצקה מצד תלמידים אחרים ועל המידה שבה הם עצמם הפעילו אלימות כלפי אחרים .

1. כ-15% מהתלמידים אמרו שהיו קורבנות לבריונות וכ- 10% אמרו שהם עצמם התנהגו בבריונות לאחרים יותר מפעם-פעמיים במהלך שנת הלימודים.
2. תלמידים בחטיבות הביניים דיווחו יותר מהחטיבות העליונות על היותם קורבנות לבריונות. בנות מדווחות על פחות קורבנות מאשר בנים. בהשוואה בין שני המגזרים לא נמצאה מגמה אחידה בהבדלים בינם. בתוך המגזר היהודי, תלמידי בתי הספר הממלכתיים דתיים מדווחים על פחות קורבנות מאשר תלמידי בתי הספר הממלכתיים.
3. לא נמצאו הבדלים בין השנים.

 ה. הבאת כלי נשק לבית הספר

תלמידי חטיבות הביניים והעליונות נשאלו לגבי הבאת נשק חם וקר לבית הספר במהלך החודש האחרון.

1. הבאת נשק קר לבית הספר שכיחה יותר מהבאת נשק חם – 3.7% לעומת 1.5% מהתלמידים שדיווחו על הבאת נשק חם.
2. שיעורים גבוהים יותר מהבנים מביאים נשק. תלמידים במגזר הלא יהודי מדווחים יותר על הבאת נשק מכל סוג, בתוך המגזר הלא יהודי, השכיחות של הבאת נשק בקרב התלמידים הבדואיים היא גבוהה.
3. בהשוואה בין השנים נראה כי חלה עלייה קלה בין תשנ"ט לתשס"ב ולאחר מכן ירידה  בתשס"ה בשיעור מביאי הנשק לבית הספר.

 ו. היעדרות מלימודים בגלל פחד מאלימות

שאלנו את התלמידים כמה פעמים בחודש האחרון הם לא באו לבית הספר כי פחדו שמישהו יפגע בהם בבית הספר או בדרך אליו.

כ- 3.6% מהתלמידים אמרו שנעדרו פעם אחת מבית הספר עקב פחד, ו – 3.0% נוספים דיווחו שזה קרה להם יותר מפעם אחת במרוצת החודש האחרון. בנים מדווחים יותר מבנות על היעדרות עקב פחד. התלמידים הבדואים בולטים בשיעור היעדרויות בהשוואה לתלמידים אחרים-  12.5% מהם דיווחו, שנעדרו מבית הספר בחודש האחרון עקב פחד.

1. בהשוואה בין השנים, אין מגמה עקבית בממצאים.

ז. הערכת החומרה של בעיית האלימות בבית הספר

שאלנו את התלמידים מהי ההערכה שלהם את מידת חומרת בעיית האלימות בבית ספרם על גבי סולם בן 5 דרגות (1= לא בעיה  2= בעיה קטנה 3= בעיה בינונית 4= בעיה גדולה 5= בעיה גדולה מאוד).

1. כ- 30%  מהתלמידים חושבים שבעיית האלימות בבית ספרם היא בעיה גדולה או גדולה מאוד.
2. יותר תלמידים במגזר הלא יהודי מעריכים את בעיית האלימות בבית ספרם כבעיה גדולה לעומת תלמידים במגזר היהודי. תלמידים בבתי הספר הממלכתיים מעריכים את בעיית האלימות כחמורה יותר בהשוואה לתלמידים בבתי הספר הממלכתיים דתיים. בשני המקרים הפערים היו גבוהים יותר בחטיבות הביניים.
3. בהשוואה בין התלמידים בתוך המגזר הלא יהודי נמצא שתלמידים ערבים שאינם בחינוך הבדואי והדרוזי מדווחים שהבעיה היא גדולה או גדולה מאוד הרבה יותר מתלמידים בבתי ספר בדואים ודרוזים הן בבתי הספר היסודיים והן בחטיבות. לעומת זאת, בחטיבות העליונות הבעיה נתפסת כחמורה יותר על ידי התלמידים הבדואים.
4. בהשוואה בין השנים, קיימת ירידה מסוימת בין שנת תשנ"ט (32.6%) לשנת תשס"ב (25.1%) בהערכת בעיית האלימות כבעיה חמורה או חמורה מאד ושוב קיימת עלייה, קלה אמנם, בשנת תשס"ה (29.0%).

ח. הערכת התלמידים את רמת האלימות בהשוואה לשנה הקודמת

ביקשנו מהתלמידים להעריך את השינויים ברמת האלימות בבית הספר בהשוואה לשנה הקודמת – האם חלה עלייה, ירידה, או שהמצב יציב.

1. באופן כללי, יש הרבה יותר תלמידים שמרגישים שהשנה יש פחות אלימות (46.2%) מאשר תלמידים החושבים שיש יותר אלימות (26.3%). יותר תלמידים בחטיבות הביניים מעריכים שהשנה יש יותר אלימות מאשר בשנה שעברה בהשוואה לתלמידים ביסודי ובחטיבות העליונות. יותר בנים מדווחים על כך שהשנה יש יותר אלימות מהשנה שעברה מאשר בנות.
2. יותר תלמידים בבתי הספר במגזר הלא יהודי מעריכים שהשנה יש יותר אלימות בהשוואה לשנה שעברה – 34.9% לעומת 22.9% במגזר היהודי. תלמידים דרוזים מדווחים יותר משאר התלמידים במגזר הלא יהודי על ירידה ברמת האלימות השנה בהשוואה לשנה שעברה.
3. בהשוואה בין השנים, נמצא כי ישנם שיעורים דומים של תלמידים שחשים כי השנה יש פחות אלימות בהשוואה עם השנה שעברה.

ט. הערכת הטיפול של המנהל והמחנכת בנושא האלימות

ביקשנו מהתלמידים להעריך את דרך הטיפול של המנהל והמחנכת בנושא האלימות.

1. שיעור התלמידים שהעריך שהמנהל מטפל בצורה לא טובה, או מאוד לא טובה באלימות היה – 20.5%, והשיעור לגבי המחנכת היה 17.7%. כרבע מהתלמידים אומרים שאינם יודעים כיצד המנהל מטפל באלימות.
2. הבנים נטו להעריך את התפקוד של המנהל בצורה פחות חיובית מהבנות. לא היו הבדלים ניכרים בין המגזר היהודי ללא-יהודי, ובין בתי ספר בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי. בתוך המגזר הלא-יהודי בולטות ההערכות הנמוכות של תלמידים בדואים.
3. בהשוואה בין השנים נראה שלא חלו שינויים ניכרים בין השנים.

י. תגובות מורים ותלמידים לאירוע אלים

בחלק זה שאלנו את התלמידים מה קורה בבית הספר שלהם בדרך כלל כשתלמידים מתחילים מכות ברצינות ("לא בצחוק") בחצר. התלמידים נשאלו בנפרד על תגובות המורים ועל תגובות התלמידים האחרים שרואים את המכות. אנו חילקנו את ההיגדים השונים לכאלו המצביעים על תגובות רצויות ולאלו המצביעים על תגובות לא רצויות.

1. קרוב למחצית (48.1%) מהתלמידים מציינים שהמורים מגיבים בצורה רצויה בעת התרחשות אירוע אלים בחצר בית הספר לעומת 22.1%, שציינו שהמורים מגיבים בצורה לא רצויה. קצת יותר מרבע (29.0%) מהתלמידים מציינים שהתלמידים מגיבים בצורה רצויה לאירוע אלים ושיעור דומה דיווחו על תגובה לא רצויה של התלמידים לאירוע אלים (26.3%).
2. יותר תלמידים בבתי הספר היסודיים מציינים שהמורים מגיבים בצורה רצויה לאירוע אלים בהשוואה לתלמידי החטיבות. מגמה דומה אך עם פערים בולטים יותר נמצאו בדיווח על תגובות התלמידים בעת אירוע אלים. בנים מדווחים יותר מהבנות על תגובות לא רצויות של המורים ושל התלמידים.
3. בהשוואה בין המגזר היהודי ללא יהודי נמצאה מגמה מעניינת. יותר תלמידים במגזר הלא יהודי מדווחים על תגובה רצויה של המורים והתלמידים לאירוע אלים. יחד עם זאת, התלמידים במגזר הלא יהודי מדווחים יותר גם על תגובות לא רצויות לאירוע אלים הן של המורים והן של התלמידים.

יא. היבטים של אקלים בית הספר

הצגנו בפני התלמידים מספר היגדים המתייחסים להיבטים שונים של האקלים הבית ספרי: תחושות חוסר הביטחון, אוירה אלימה בבית הספר, תמיכת מורים בתלמידים, התמודדות טובה עם אלימות (מדיניות), שיתוף תלמידים ותחושת שייכות.

תחושת חוסר ביטחון:

1. יותר מרבע מהתלמידים (27.2%) חשים חוסר בטחון בבית הספר.
2. תלמידים בחטיבות הביניים מרגישים חוסר ביטחון יותר מאשר תלמידים ביסודי ובחטיבות העליונות. תלמידים במגזר הלא יהודי (ובעיקר תלמידים בדואים) מדווחים יותר על תחושות של חוסר ביטחון בבית הספר מאשר תלמידים יהודים.
3. בהשוואה של שנת תשס"ה עם שנת תשס"ב בולטת העלייה בתחושות חוסר בטחון של התלמידים.

אווירה אלימה:

1. קרוב למחצית מהתלמידים (47.6%) מדווחים שבבית ספרם ישנה אוירה אלימה.
2. תלמידי חטיבות הביניים מדווחים יותר מתלמידי החטיבות העליונות על כך שבבית ספרם קיימת אוירה אלימה. אין הבדלים משמעותיים בין הבנים לבנות. הרבה יותר תלמידים בחינוך הממלכתי מדווחים על אוירה אלימה בהשוואה לתלמידים בחינוך הממלכתי דתי.
3. תלמידים בדואים בחטיבות הביניים מדווחים על פחות אוירה אלימה בבית ספרם בהשוואה לתלמידים דרוזים וערבים, והמגמה מתהפכת בחטיבה העליונה שבה התלמידים הדרוזים הם המדווחים פחות על אווירה אלימה בבית ספרם והתלמידים הבדואים בחטיבות העליונות מדווחים על האווירה האלימה ביותר.

התמודדות עם אלימות:

1. כ- 30% מהתלמידים חושבים שבבית ספרם ההתמודדות עם אלימות אינה טובה.
2. הערכות של הבנות הן חיוביות יותר משל הבנים. תלמידים יהודים תופסים את התמודדות בית ספרם עם אלימות בצורה טובה יותר מתלמידים לא יהודים. בתוך המגזר היהודי יש הבדלים לא גדולים בין הפיקוח הממלכתי לפיקוח הממלכתי-דתי.
3. בתוך המגזר הלא יהודי ההערכות של התלמידים הבדואים הן נמוכות במידה ניכרת משל עמיתיהם בבתי ספר לא-יהודיים שאינם בדואים.
4. הערכות התלמידים באשר להתמודדות יעילה עם אלימות עלו בין שנת תשנ"ט לשנת תשס"ב ולא השתנו בהרבה מאז. אולם, בעוד שבמגזר היהודי יש נטייה עקבית ומובהקת להערכות חיוביות יותר עם השנים, הרי במגזר הלא יהודי אין הערכות חיוביות יותר, אלא יש נסיגה (קטנה ולא מובהקת) בשנת תשס"ה למצב שהוא מעט פחות חיובי אף משנת תשנ"ט.

תמיכת מורים בתלמידים:

1. כ- 30% מהתלמידים חושבים שבבית ספרם המורים אינם תומכים בהם.
2.  תלמידי בתי הספר היסודיים מעריכים בצורה חיובית יותר את תמיכת המורים מאשר תלמידי חטיבות הביניים והעליונות. בנות מדווחות יותר מבנים על תמיכת מורים בתלמידים.
3. מגמה מעורבת נמצאה בהשוואה בין תלמידים במגזרים השונים ובתוך המגזר היהודי, בשלבי החינוך השונים.
4. לא נמצאו הבדלים בין השנים.

שיתוף תלמידים:

1. כמחצית מהתלמידים בחטיבות הביניים והעליונות מסכימים שמשתפים אותם בקבלת החלטות בבית הספר.
2. תלמידים בחטיבות הביניים מדווחים מעט יותר מתלמידים בחטיבות העליונות על שיתופם בקבלת החלטות בבית הספר. בנות מדווחות מעט יותר מבנים על כך שבבית ספרם משתפים את התלמידים בקבלת החלטות.
3. תלמידים לא יהודים (ובעיקר דרוזים)  מדווחים יותר מתלמידים יהודים שבבית ספרם משתפים את התלמידים בקבלת החלטות.
4. תלמידים בחינוך הממלכתי דתי מדווחים יותר על שיתוף תלמידים בהשוואה לתלמידים בחינוך הממלכתי.
5. בין שנת תשס"ב לשנת תשס"ה חלה ירידה בשיעור התלמידים המדווחים שמשתפים אותם, ירידה זו בלטה יותר במגזר היהודי מאשר במגזר הלא יהודי.

תחושת שייכות:

1. יותר מרבע מהתלמידים (26.8%) אינם מרגישים שייכות לבית ספרם.
2. תלמידי חטיבות הביניים מדווחים על רמה נמוכה יותר של תחושת שייכות בהשוואה לשאר התלמידים. בנות מרגישות יותר שייכות לבית ספרם מאשר בנים.
3. נמצא שתלמידים יהודים מרגישים יותר שייכות לבית ספרם מאשר תלמידים במגזר הלא יהודי. בתוך המגזר היהודי יותר תלמידים בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי מרגישים שייכות לבית ספר.
4. בתוך המגזר הלא יהודי תלמידים בדואים מדווחים על הרמה הנמוכה ביותר של תחושת שייכות לבית הספר- 36.2% מהם מדווחים על תחושת חוסר שייכות לבית הספר.

יב. ניבוי של רמות האלימות בבית הספר

1. יש הבדלים ניכרים בגורמים המנבאים את כל אחד מסוגי האלימות.
2. יש הבדלים במשקל של שלב חינוך – רק אלימות קשה אינה שונה בהתאם לשלב החינוך, לעומת כל שאר סוגי האלימות, שלגביהם האלימות אופיינית יותר לבית הספר היסודי ופחות בחטיבות ביניים והרבה פחות בחטיבות העליונות; תופעה זו בולטת במיוחד באלימות מילולית ומתונה.
3. בבחינת הקשרים בין המאפיינים של צפיפות בכיתה וגודל בית הספר לבין האלימות לסוגיה, נמצאה תמונה לא אחידה, אך נראה שיש עדות לאלימות גבוהה יותר בבתי ספר קטנים יותר ובכאלה שבהם הצפיפות בכיתה נמוכה יותר, בעיקר בכל האמור לבתי הספר היסודיים.
4. המצב הכלכלי והשכלת האב קשורים קשר חזק במיוחד לאלימות קשה, השכיחה הרבה יותר במקומות עם מצב חברתי-כלכלי נמוך יותר. למאפיינים אלו יש תרומה בולטת במיוחד להסבר השונות באלימות החברתית-עקיפה, השכיחה יותר בבתי ספר עם רקע של מצב כלכלי פחות טוב של ההורים.
5. לאחר שמנטרלים את השפעת המצב החברתי-כלכלי של ההורים, אין למגזר קשר כמעט לרמות האלימות הקשה בבית הספר.
6. לאחר שמנטרלים את הרקע החברתי-כלכלי של ההורים, נמצא שבבתי ספר במגזר היהודי יש יותר אלימות מתונה ויותר אלימות מילולית מאלו שבמגזר הלא יהודי.
7.  גם לאחר ששולטים במאפייני הרקע של בית הספר ושל הורי התלמידים, הרי למאפייני הטיפול והמדיניות של בית הספר באשר להתמודדות עם אלימות יש תרומה נכבדה מאוד להסבר השונות באלימות הפיזית הקשה וגם למתונה, ובמידה נמוכה יותר, אך לא מבוטלת, גם להסבר השונות באלימות מילולית וחברתית-עקיפה.

זווית הראייה של המנהלים

חלק זה מציג את הממצאים מזווית הראיה של המנהלים שבתי-הספר שלהם השתתפו במחקר. המדגם כלל 413 מנהלים אשר השיבו לשאלון. שיעור ההשבה היה 83.6%. השיעור הנמוך ביותר היה בחטיבות הביניים והעליונות במגזר הבדואי.

א. אלימות בין תלמידים, מורים והורים

המנהלים התבקשו להתייחס לשורה של התנהגויות אלימות שהתרחשו בין כתלי בית-הספר או בדרך אליו במהלך החודש שקדם למילוי השאלון.

1. סוג האלימות בין תלמידים שדווח כשכיח ביותר ע"י המנהלים הינה האלימות המילולית- כ-81.2% מן המנהלים דיווחו שתלמיד או תלמידה שלהם היו מעורבים בלפחות אחד מסוגי הפגיעה המילולית לפחות פעם אחת בשבוע. גם הפגיעה הפיזית המתונה דוּוחה כשכיחה מאד בקרב התלמידים (52.4%). האלימות המינית התגלתה כשכיחה פחות (31.1%).
2. בהשוואה בין שלבי החינוך השונים, ניתן לראות כי לגבי אלימות מילולית ואלימות מתונה, המנהלים של החטיבות העליונות מדווחים על פחות אלימות בין תלמידים בהשוואה למנהלי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, אשר חושפים שיעורי אלימות דומים. לעומת זאת, מגמה זו מתהפכת בכל הנוגע לאלימות מינית, לסכסוכים ולאלימות קשה בין תלמידים.
3. בהשוואה בין המגזרים, ניתן לראות כי מנהלי בתי הספר היהודיים מדווחים על שיעורים גבוהים יותר לגבי כל הסוגים השונים של אלימות שנבחנו במחקר, בהשוואה למנהלים מן המגזר הלא יהודי. נמצא גם שמנהלים בבתי ספר הממלכתיים מדווחים על מעורבות רבה יותר של תלמידיהם בסוגי הפגיעה השונים. בשני המקרים הפערים גדולים במיוחד בכל הנוגע לאלימות מינית ולאלימות מילולית.
4. בהשוואה בין השנים של דיווחי המנהלים על אלימות בין תלמידים, לא ניתן למצוא הבדלים עקביים.
5. נמצא שאלימות כלפי מורים דווחה בשיעורים לא מבוטלים, למשל 15.5% מהמנהלים דיווחו שתלמיד איים מילולית על מורה שיפגע בו/בה בבית הספר או אחרי הלימודים, הדיווחים על פגיעה ממשית במורים היו נמוכים יותר. למשל, 1.6% מהמנהלים דיווחו שתלמיד חתך או פצע מורה לפחות פעם אחת בחודש האחרון.
6. בהשוואה בין שלבי החינוך השונים, ניתן לראות כי מנהלי בתי הספר היסודיים מדווחים על שיעורים נמוכים יותר במידה משמעותית מהשיעורים המדווחים על ידי מנהלי חטיבות הביניים והחטיבות העליונות, כאשר האחרונים מדווחים על שיעורים דומים למדי.
7. בהשוואה בין המגזרים, לא מצאנו פערים עקביים. בתוך המגזר היהודי נמצא שבאופן עקבי מדווחים המנהלים בפיקוח הממלכתי על שיעורים גבוהים יותר של אלימות של תלמידים נגד מורים בהשוואה למנהלים מהפיקוח הממלכתי דתי.
8. בהשוואה בין השנים, ניתן לראות כי באופן כללי, מזווית הראייה של המנהלים ישנה נטייה לירידה באלימות של תלמידים כלפי מוריהם.
9. בתחום האלימות של הורים נגד אנשי צוות ותלמידים בבית הספר, ניתן לראות כי 20.1% מהמנהלים מדווחים כי הורה איים באלימות על אחד מאנשי הצוות, 8% דיווחו שהורה של אחד התלמידים תקף תלמיד בבית הספר ו-  4.4% דיווחו על תקיפה של הורה את אחד מאנשי הצוות לפחות פעם אחת בחודש האחרון.
10. מנהלים מן המגזר הלא יהודי מדווחים בעקביות על שיעורים גבוהים יותר של מעורבות של הורים באלימות בבית ספרם. בהשוואה בתוך המגזר היהודי, בולט הפער בין שיעור המנהלים בפיקוח הממלכתי שדיווחו על הורה שאיים על אחד מאנשי הצוות (25.8%) בהשוואה לשיעור נמוך הרבה יותר של מנהלים בפיקוח הממלכתי דתי שדיווחו על כך (8.6%).  בהשוואה בין שלבי החינוך השונים, לא נמצאה מגמה ברורה.
11. בהשוואה בין השנים, לא ניתן למצוא מגמה עקבית. עם זאת, ניתן לראות עלייה משמעותית באיום של הורה על אחד מאנשי הצוות בין שנת תשנ"ט (12.1%) לתשס"ה (20.1%).
12. באשר לאלימות של מורים כלפי תלמידים, כמחצית מהמנהלים דיווחו על העלבונות, קללות או השפלות מילוליות של מורים נגד תלמידים. בנוסף, דיווחו 13.4% מן המנהלים כי מורה בבית ספרם נתן סטירה, צביטה או דחיפה לתלמיד לפחות פעם אחת בחודש האחרון.
13. מנהלים מהמגזר הלא יהודי מדווחים על שיעורים גבוהים יותר של אלימות מצד מורים. כך, כ-5% מן המנהלים  במגזר היהודי מדווחים כי מורה נתן סטירה, צביטה או דחיפה לתלמיד לפחות פעם אחת בחודש האחרון בהשוואה לשיעור גבוה יותר במידה ניכרת של מנהלים מן המגזר הלא יהודי שדיווחו על כך (40.4%).
14. נמצא שמנהלי בתי הספר הממלכתיים דתיים מדווחים בשיעורים גבוהים הרבה יותר על מורה שנתן סטירה, צביטה או דחיפה לתלמיד לפחות פעם אחת בחודש האחרון בבית ספרם (8.6% בהשוואה ל-2.8% בפיקוח הממלכתי).
15. בהשוואה בין השנים, ניתן לראות ירידה מסוימת בדיווחים של מנהלים על אלימות של מורים נגד תלמידים.
16. כרבע מהמנהלים סבורים שהאלימות כלל אינה בעיה או בעיה קטנה מאד, כאשר רק מספר קטן יחסית של מנהלים (6.7%) מעריכים שבבית-הספר שלהם האלימות היא בעיה גדולה או גדולה מאד.
17. אין הבדלים בין המגזרים, אך נמצא ש- 34.6% מהמנהלים בפיקוח הממלכתי דתי מעריכים שבבית ספרם אין כלל בעיה או שהיא קטנה מאוד, בהשוואה ל- 16.4% בלבד מהמנהלים בפיקוח הממלכתי. בהשוואה בין השנים לא נמצאה מגמה עקבית בהערכות על חומרת הבעיה.

ב. הערכת חומרת הבעיה   ג. מדיניות ותפקוד בית-הספר בתחום האלימות

המנהלים התבקשו להתייחס למדיניות בית-הספר ולפעילויות שונות שהם עושים כדי להתמודד עם בעיית האלימות בבית-הספר שלהם וכדי למנוע את התפשטות הבעיה.

1. עולה כי התפיסה של המנהלים את מדיניות בית-הספר ואכיפתה היא חיובית מאוד. למשל, כמעט כל המנהלים מסכימים או מסכימים מאוד שיש בבית הספר חוקים ברורים וידועים לתלמידים ולמורים באשר לכללי התנהגות ומשמעת (96.8%). רק 10.6% מהמנהלים אמרו שהם מרגישים חסרי אונים בהתמודדות עם אלימות. אולם, יחד עם זאת, יש לשים לב שרק 68.0% מהמנהלים הסכימו או הסכימו מאוד עם ההיגד שיש להם הכלים להתמודדות יעילה עם אלימות בבית הספר.
2. קרוב לשני שליש מהמנהלים אומרים שהמגבלות, שמשרד החינוך מטיל על העונשים והאמצעים שהם יכולים להפעיל, פוגמות ביעילות הטיפול שלהם באלימות (63.3%).  יש לציין, שכ-75% אחוז מהמנהלים מציינים בחיוב את שיתוף הפעולה של ההורים בניסיונות למנוע אלימות.
3. ההערכות של המנהלים את תפקוד המורים בבית-הספר בתחום זה הן פחות חיוביות באופן ניכר מההערכות שלהם את צוות ההנהלה. למעלה משליש חושבים שרוב המורים נוטים להתעלם מאלימות ברמה נמוכה (36.6%).
4. בהשוואה בין המנהלים משלבי החינוך השונים, בין המגזרים ובתוך המגזר היהודי לא נמצאו הבדלים גדולים או עקביים.
5. בהשוואה בין השנים לא ניתן לראות הבדלים גדולים או אחידים בכיוונם. אחד ההבדלים היותר בולטים היא העלייה בהסכמה עם ההיגד שהמורים התורנים בהפסקה בחצר פועלים באופן אקטיבי למנוע ולהפחית אלימות בין תלמידים.

ד. פעולות מניעה וטיפול להתמודדות עם בעיית האלימות בבית הספר

הצגנו בפני מנהלי בתי הספר שורה של פעולות ובקשנו מהם להעריך באיזו מידה הם נקטו בפעולות אלו במהלך שנת הלימודים האחרונה. הבחנו בין פעולות מניעה לבין פעולות שנעשו בתגובה לאירועים אלימים.

1. כמעט כל המנהלים דיברו בפני קבוצת תלמידים בבית ספרם על נושא האלימות בבית הספר, רובם גם התייעצו עם צוות המורים כיצד למנוע אלימות. פעילות שכיחה נוספת היא לעבוד עם מועצת התלמידים או עם קבוצת תלמידים אחרת על קידום דרכים להתמודד עם אלימות בבית הספר.
2. באופן כללי, יש נטייה למנהלים בחטיבות העליונות לדווח על השיעור הנמוך ביותר של פעילויות מניעה, ומנהלי בתי הספר היסודיים מדווחים בדרך כלל על פעילות רבה יותר. באופן כללי, נמצא שקיים דיווח רב יותר על ידי מנהלים במגזר הלא יהודי על פעילויות מניעה שבהן הם נוקטים. המנהלים בפיקוח הממלכתי נוטים לדווח על הרבה יותר פעילויות מניעה בהשוואה למנהלים בפיקוח הממלכתי דתי.
3. ההשוואה בין דיווחי המנהלים בין השנים אינה מצביעה על מגמה עקבית.
4. באשר לפעולות שנעשו בתגובה לאירועים אלימים בבית הספר עולה שהיו מספר התנהגויות, שרוב רובם של המנהלים דיווח עליהם כתגובות שבהן נקטו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. בין התגובות השכיחות ביותר נמצאו הפעולות הבאות: לדבר עם התלמיד על התנהגותו האלימה (97.9% מהמנהלים עשו זאת לפחות פעם אחת); להעניש תלמיד על התנהגותו האלימה (96.5%);  לכתוב להורי התלמיד מכתב או לשוחח איתם בטלפון עקב התנהגות אלימה (93.3%); להזמין את ההורים לשיחה בהקשר למעורבות של ילדם באלימות בבית-הספר (91.2%); כמו כן, שיעור גבוה של המנהלים דיווח על כך שהביא לכך שתלמיד הושעה באופן זמני מהלימודים עקב התנהגות אלימה (90.6%) ושהדריך מורה כיצד להתמודד עם אלימות (90.2%). המנהלים תיארו פעילויות מסוימות שהן שכיחות פחות: 27.3% דיווחו על כך שהביאו לכך שתלמיד אלים יועבר מבית הספר שלהם, הביאו לכך שהמשטרה הוזמנה עקב התנהגות אלימה של תלמיד מבית ספרם (23.6%), ושנאלצו להעניש כיתה שלמה עקב אירוע אלים (20.1%). שיעור נמוך אף יותר דיווחו כי דאגו לכך, שחבר צוות שפגע בתלמידים הועבר מבית הספר שלהם          (10.5%)  ושהזמינו משטרה עקב התנהגות אלימה של הורה של ילד מבית ספרם (9.1%).
5. בהשוואה בין שלבי החינוך, לא ניתן למצוא מגמה עקבית. אם כי, נראה כי מנהלי בתי הספר היסודיים מדווחים על הרבה פחות מגע עם המשטרה ממנהלי החטיבות.
6. בהשוואה בין המנהלים במגזר היהודי לאלו שבמגזר הלא יהודי ניתן לראות מספר הבדלים בולטים. בעוד שכמעט כל המנהלים במגזר היהודי מדווחים שהשעו תלמיד זמנית לפחות פעם אחת (94.1%), הרי רק 77.4% מהמנהלים במגזר הלא יהודי מדווחים על השעיה. המנהלים במגזר היהודי מדווחים הרבה יותר על מצב שבו נאלצו להעניש כיתה שלמה עקב אירוע אלים (22.6%) בהשוואה למגזר הלא יהודי (10.7%). המנהלים במגזר הלא יהודי מדווחים יותר על הזמנת משטרה עקב התנהגות אלימה של הורה  (15.3% במגזר הלא יהודי לעומת 7.5% במגזר היהודי).
7. מנהלים בפיקוח הממלכתי דתי מדווחים הרבה יותר על העברה מתפקיד של איש צוות שפגע בתלמידים בבית הספר – 18% לעומת 6% בפיקוח הממלכתי.
8.  בהשוואה בין השנים, לא ניתן למצוא הבדלים בולטים.

ה. יחסי גומלין עם גורמים רלבנטיים לטיפול באלימות

 הצגנו בפני המנהלים סידרה של שאלות לגבי יחסי הגומלין שלהם עם גורמים שונים הרלבנטיים לטיפול בבעיית האלימות בבית-הספר.

יחסים עם ועד ההורים (או קבוצת הורים אחרת)

1. רוב המנהלים מדווחים על מעורבות חיובית של ההורים בכל הנוגע להתמודדות עם בעיית האלימות. בפיקוח הממלכתי היו דיווחים רבים יותר על שיתוף פעולה טוב עם ההורים מאשר בפיקוח הממלכתי-דתי.
2. באופן כללי, לא ניתן למצוא הבדלים עקביים או בולטים בהערכה של המנהלים משלבי החינוך השונים את יחסיהם עם ועד ההורים. עם זאת, בולט הממצא כי שיעור גבוה יותר ממנהלי החטיבות העליונות (11.6%) רואים בוועד ההורים כגורם שמפעיל עליהם לחצים מיותרים (בהשוואה ל-2.9% ביסודי ו-1.8% בחטיבות הביניים). גם בין המגזרים לא ניתן למצוא פערים עקביים או בולטים.
3. בהשוואה בין השנים נראה שבאופן כללי יש נטייה מסוימת לירידה בהערכה חיובית למקומם של ההורים בהתמודדות עם האלימות.

שיתוף פעולה עם המערך המסייע (יועצים ופסיכולוגים)

1. שיעור גבוה של מנהלים חושבים שאנשי המערך המסייע משתפים אתם פעולה די הרבה או הרבה מאוד (73.5%) ושיש להם הידע והכישורים המתאימים לסייע בנושא זה (60.8%). אולם שיעור המנהלים המעריכים באופן חיובי היבטים אחרים של תפקוד אנשי המערך המסייע אינו גבוה כל כך. למשל, רק 46.8% חושבים שהם מקדישים את הזמן הנחוץ לטיפול בנושא. חשוב עם זאת לציין, שההערכה של תרומת אנשי המערך המסייע היא הגבוהה ביותר בין כל הגופים ששיתוף הפעולה עמם נבדק בסקר זה.
2. באופן כללי, ההערכות של המנהלים בחטיבות העליונות הן גבוהות משל המנהלים בחטיבות הביניים, וההערכות של מנהלי בתי הספר היסודיים הן הנמוכות ביותר. ההערכות של המנהלים במגזר הלא יהודי הן נמוכות באופן עקבי מאלו של המנהלים במגזר היהודי. המנהלים בפיקוח הממלכתי מעריכים את המערך המסייע במידה רבה יותר מן המנהלים בפיקוח הממלכתי דתי.
3. בהשוואה בין השנים, ישנה בסך הכל יציבות בהערכות המנהלים את יחסי הגומלין שלהם עם אנשי המערך המסייע. עם זאת, לגבי ההיגד שעוסק בכך שהם משתפים עם המנהל פעולה, חלה ירידה בין תשנ"ט (82.2%) ותשס"ב (83.1%) לבין שנת תשס"ה (73.5%).

יחסים עם מנהל מחלקת החינוך / מנהל האגף ברשות המקומית

1. באופן כללי, הערכות המנהלים באשר לתרומתם ולמעורבותם של מנהל האגף או מנהל מחלקת החינוך ברשות המקומית הן נמוכות למדי. למשל, רק כ-13% מעריכים, שגורם זה תורם להתמודדות שלהם די הרבה או הרבה מאוד.
2. ההערכות של מנהלי בתי הספר היסודיים הן נמוכות באופן עקבי מאלו של מנהלי חטיבות הביניים והעליונות, אך הפערים אינם גדולים. ההערכות של המנהלים במגזר הלא יהודי באשר לתרומה של אנשי הרשות המקומית, הן נמוכות באופן עקבי משל המנהלים היהודיים.
3. בהשוואה בין השנים לא ניתן לזהות מגמות עקביות.

גורמי הפיקוח של משרד החינוך

1. מצד אחד מרבית המנהלים סבורים שגורמי הפיקוח מודעים לחשיבות הנושא ומבינים את הצרכים החינוכיים של בית-הספר ושאינם פוגעים בסמכותם החינוכית. עם זאת, רבים מהמנהלים סבורים שגורמי הפיקוח אינם מקצים את המשאבים הנדרשים. גם הערכת התרומה של גורמי הפיקוח לא הייתה גבוהה – 29.5% מהמנהלים העריכו שכלל לא הייתה תרומה.
2. ההשוואה לפי שלבי חינוך אינה מראה הבדלים ניכרים או עקביים בין המנהלים בהערכותיהם את גורמי הפיקוח במשרד. במגזר היהודי יש נטייה להעריך את גורמי הפיקוח באופן חיובי יותר מאשר במגזר הלא יהודי.
3. בהשוואה בין השנים, לא ניתן למצוא מגמה אחידה.

גורמי משטרה

1. כשליש מהמנהלים מעריכים שהמשטרה מבינה את הצרכים החינוכיים של בית הספר די הרבה או הרבה מאד (32.5%) ושהמשטרה נענית ביעילות לפניות שלהם די הרבה או הרבה מאוד (31.5%). 19.3% מהם מעריכים שהמשטרה תורמת באופן משמעותי להתמודדות שלהם עם בעיית האלימות. רק כאחוז אחד מן המנהלים חשים שהם פוגעים בסמכותם החינוכית כמנהלים די הרבה או הרבה מאוד, וכאחוז נוסף חשים שהם מפעילים עליהם לחצים מיותרים די הרבה או הרבה מאוד.
2. לא נמצאו הבדלים עקביים בדיווחי המנהלים משלבי החינוך השונים, ומהמגזרים השונים.
3. בהשוואה בין השנים, לא ניתן למצוא מגמות אחידות.

ו. הכשרה, השתלמויות וסיוע

  המנהלים נשאלו אם במהלך לימודיהם במכללה או באוניברסיטה הם קיבלו הכשרה לטיפול ולהתמודדות עם אלימות בבית-הספר.

1. הממצאים מצביעים על כך שרק כשליש מהמנהלים (31.7%) קיבלו הכשרה כזו. השיעור נמוך במיוחד בקרב מנהלי החטיבות העליונות (20.1%), והוא גבוה יותר במגזר הלא יהודי (56.0% בהשוואה ל- 24.2% בלבד בקרב המנהלים במגזר היהודי). בתוך המגזר היהודי מדווחים המנהלים בפיקוח הממלכתי על שיעור מעט  גבוה יותר של קבלת הכשרה (26.8% בהשוואה ל- 19.2% בקרב המנהלים בפיקוח הממלכתי דתי).
2. בהשוואה בין השנים לא נמצאה עקביות.

שאלנו את המנהלים האם השתתפו בהשתלמות בנושא של מניעה של אלימות והתמודדות אתה.

1. למעלה ממחצית מהמנהלים (56.8%) ציינו שהשתתפו בהשתלמות. השיעור היה כמעט כפול בקרב המנהלים בפיקוח הממלכתי לעומת הממלכתי דתי (65.5% לעומת 38.3% בפיקוח הממלכתי דתי). בהשוואה בין השנים נראה שיש עלייה בשיעור המנהלים המדווחים על השתתפות בהשתלמות. נמצא גם שההערכות של המנהלים את ההשתלמויות היו חיוביות למדי.
2. באופן כללי, לא היו שינויים ניכרים בהערכות המנהלים בין השנים. עם זאת, לגבי ההמלצה על ההשתלמות למנהלים אחרים, נמצא כי חלה ירידה משמעותית למדי עם השנים (תשנ"ט- 86%, תשס"ב- 81.5% ותשס"ה- 71.4%).

המנהלים נשאלו אם לדעתם הם זקוקים להשתלמויות בנושא של מניעה והתמודדות עם אלימות בבית-הספר.

1.  שיעור המנהלים המעריכים את הצורך שלהם בהכשרה כרב או רב מאוד הוא 17.7%, הדומה לשיעור המנהלים החושב שכלל אינו זקוק להשתלמות.

2.  לא נמצאו הבדלים משמעותיים או עקביים בין שלבי החינוך, סוגי הפיקוח והמגזרים השונים.

במקביל, המנהלים נשאלו גם האם לדעתם הצוות שלהם זקוק להשתלמויות מעין אלו.

1.  באופן כללי, המנהלים מעריכים את הצורך של הצוות בבית-הספר שלהם בהשתלמויות כגבוה יותר מהצורך שלהם עצמם.

2.  במגזר הלא יהודי הצביעו על צורך גבוה יותר – 43.7% אמרו שיש צורך במידה רבה או רבה מאוד בהשוואה ל- 25.0% מהמנהלים במגזר היהודי. כמו כן, בקרב המנהלים במגזר היהודי המנהלים בפיקוח הממלכתי מעריכים שהצוות שלהם זקוק להשתלמות יותר מאשר אלו שבפיקוח הממלכתי דתי (29.9% לעומת 15.5% שהעריכו את הצורך כרב או רב מאוד).

3.  בהשוואה בין השנים נראה שיש ירידה בתחושת המנהלים שהם זקוקים להשתלמות: לעומת  33.7% שהרגישו שהם זקוקים להשתלמות במידה רבה או רבה מאוד בתשנ"ט השיעור בתשס"ה היה 17.7% בלבד.

ביקשנו את המנהלים להעריך את טיב הסיוע שהם מקבלים כשהם זקוקים לו. 1. במגזר הלא יהודי 36.2% מהמנהלים חשים שאינם זקוקים לסיוע, בפיקוח הממלכתי דתי 41.5%, ובפיקוח הממלכתי השיעור היה רק 6.6%.

זווית הראייה של המחנכים

חלק זה מציג את הממצאים מזווית הראיה של המחנכים שבתי-הספר שלהם השתתפו במחקר. המדגם כלל 1861 מחנכים (79.0%), מ- 452 בתי ספר (85.9%). שיעורי התגובה היו גבוהים במיוחד בפיקוח הממלכתי ונמוכים במיוחד במגזר הבדואי.

א. אלימות בין תלמידים

המחנכים התבקשו להתייחס לשורה של התנהגויות אלימות ולהעריך את מספר הפעמים שתלמיד מכיתתם היה מעורב בחודש האחרון בכל אחד מהאירועים שצוינו.

1. אלימות מילולית דווחה על ידי המחנכים כשכיחה ביותר (67.4% מדווחים שהתנהגות זו התרחשה לפחות פעם בשבוע בחודש האחרון), מידה רבה של אלימות מתונה (32.1%), ומידה קטנה, אך לא מבוטלת של אלימות קשה (9.5% מהמחנכים) ואלימות מינית (4.2%).
2. המחנכים בחטיבות העליונות מדווחים על פחות אלימות ממחנכי היסודי וחטיבות הביניים בתחום המילולי והאלימות המתונה ויותר מהאחרים בכל האמור לאלימות מינית.
3. המחנכים במגזר היהודי דיווחו על אלימות מילולית יותר מהמחנכים במגזר הלא יהודי, ואלו דיווחו על אלימות קשה ועל הטרדה מינית כמעט פי שניים יותר מאשר המחנכים היהודים.  בחינוך הממלכתי מדווחים המחנכים על אלימות בכל התחומים יותר מאשר המחנכים בחינוך הממלכתי-דתי. בתוך המגזר הלא יהודי לא נמצאה מגמה עקבית.
4. המחנכים בתשס"ה רואים פחות אלימות בכיתתם מאשר בשנת תשס"ב.

ב. הערכת המחנכים את רמת האלימות בהשוואה לשנה הקודמת

ביקשנו מהמחנכים להעריך את השינויים ברמת האלימות בבית הספר בהשוואה לשנה הקודמת – האם חלה עלייה, ירידה, או שהמצב יציב.

1. יש הרבה יותר מחנכים שמרגישים שהשנה יש פחות אלימות (50.0%) מאשר מחנכים החושבים שיש יותר אלימות (13.8%).
2. יותר מחנכים  בבתי הספר היסודיים ובמגזר הלא יהודי מעריכים שהשנה יש ירידה באלימות. בתוך המגזר הלא יהודי, יותר מחנכים בבתי ספר ערבים מדווחים שהשנה יש פחות אלימות בהשוואה למחנכים בבתי ספר דרוזים ובדואים.

ג. הערכת חומרת הבעיה

1. כמחצית מהמחנכים (49.4%) סבורים שבבית ספרם יש בעיית אלימות שאינה קטנה. עם זאת, רק  כעשירית (11.7%) חושבים שהבעיה גדולה או גדולה מאוד.
2. המחנכים בפיקוח הממלכתי דתי נוטים לראות פחות בעיית אלימות בבית הספר, והמחנכים במגזר הלא יהודי נוטים לראות את הבעיה כיותר גדולה, במיוחד מחנכים בבתי ספר בדואים.
3. ההשוואה בין השנים מעלה שבממוצע הכולל יש הבדלים קלים בלבד בהערכת חומרת הבעיה. ההבדל הבולט יותר הוא בחטיבות העליונות ששם שיעור המחנכים שחשב שהבעיה גדולה או גדולה מאוד עלה מ- 2.0% בתשס"ב ל- 13.5% בתשס"ה. גם במגזר הלא יהודי ניתן לזהות עליה מסוימת בשיעור המחנכים החושבים שהבעיה בבית ספרם היא בעיה גדולה – מ- 10.9% בתשס"ב ל- 17.9% בתשס"ה.
4. כמחצית מהמחנכים חושבים שהם יודעים על רוב מעשי האלימות בכיתתם ורק 7.5% חושבים שהם יודעים רק על חלק קטן מאירועי אלימות אלה.
5. המחנכים ביסודי חשבו שהם יודעים על מעשי האלימות שבהם מעורבים תלמידיהם יותר מהמחנכים בחטיבות הביניים; המחנכים בחטיבות העליונות חשבו שהם יודעים פחות מהמחנכים בשלבי החינוך האחרים.
6. בהשוואה בין השנים נראה שיש עליה מסוימת בשיעור מי שחושבים שהם יודעים על מה קורה בקרב תלמידיהם.
7. מעט מאוד מחנכים דיווחו על קורבנות לאלימות. האירוע שעליו דיווחו המחנכים בשכיחות הגבוהה ביותר היה קללות, לעג, השפלה או הטחת עלבון של תלמיד כלפיהם (15.5%). בשכיחות נמוכה יותר דיווחו המחנכים על השחתת רכוש שלהם (3.5%). שיעור קטן בהרבה דיווח על פגיעה פיזית בהם, כגון דחיפה (1.7%).
8. השכיחויות הנמוכות אינן מאפשרות השוואות משמעותיות רבות בין הקבוצות.
9. בהשוואה בין השנים נראה שיש נטייה עקבית לדיווחים רבים יותר על אלימות המופנית כלפי המחנכים.
10. כחמישית מהמחנכים מביעים דאגה כלשהי לביטחון האישי שלהם.
11. בהשוואה בין הקבוצות נראה שבחטיבות הביניים, ובמגזר הבדואי יש השיעור הגבוה ביותר של מחנכים המביעים חשש כלשהו לביטחונם. השיעור הקטן ביותר של מחנכים החוששים לביטחונם הוא בקרב המחנכים בפיקוח הממלכתי דתי.
12. בהשוואה בין השנים נמצא שבתשס"ה חלה עלייה בשיעור המחנכים המביעים דאגה לביטחונם האישי.

ד. מידת הידיעה של המחנכים על אלימות בכיתתם   ה. אלימות של תלמידים כלפי המחנכים   ו. דאגה לביטחון האישי

ז. פעולות להגנה עצמית

1. שתי הפעולות המדווחות בשכיחות הגבוהה ביותר בקרב המחנכים בקבוצות השונות היו השארת כסף ודברי ערך בבית כדי שלא יגנבו אותם (14.2%) והימנעות מלהתערב בקטטה בין תלמידים כדי לא להיפגע (6.3%). מעט מאוד מחנכים דיווחו על פעולות הגנה אחרות.
2. בהשוואה בין שלבי החינוך נמצא שהשכיחות של הפעולות להגנה עצמית היו נמוכות יותר בבתי הספר היסודיים.
3. בהשוואה בין השנים ניתן לראות עליה מסוימת בשכיחות של ההתנהגויות השונות של המחנכים שנועדו להגנה עצמית, ובעיקר הימנעות מהתערבות בקטטה.

ח. פעולות מניעה להתמודדות עם בעיית האלימות בבית הספר

1. הפעילות השכיחה  ביותר שהתבצעה לפחות פעם אחת במהלך שנת הלימודים הנוכחית היא פעילות חברתית או דיון בכיתה על מניעה והתמודדות עם אלימות. כשלושה רבעים דיווחו שהפעילו בכיתה תוכנית שעסקה ישירות בנושא התנהגות אלימה בבית הספר. יותר מחנכים התייעצו עם ההנהלה כיצד למנוע אלימות בכיתה מאשר עם היועצת או עם הפסיכולוגית.
2. בהשוואה בין שלבי החינוך נמצא שמחנכים בחטיבות העליונות מדווחים על פחות פעולות מניעה בהשוואה למחנכים בשלבי החינוך האחרים.
3. בהשוואה בין הקבוצות השונות עולה ששיעור המחנכים במגזר הלא יהודי המדווח על פעולות מניעה גבוה יותר מהדיווחים במגזר היהודי. בתוך המגזר היהודי, המחנכים בחינוך הממלכתי מדווחים באופן עקבי על יותר פעולות למניעת אלימות.
4. בהשוואה בין השנים מתקבלת תמונת מצב יציבה למדי בפעולות המניעה שמתבצעות למניעת אלימות.

ט. פעילות בעקבות אירוע אלים

1. הפעולות השכיחות ביותר שבהן נקטו המחנכים בעקבות אירוע אלים לפחות פעם אחת במהלך שנת הלימודים הנוכחית היו: לדבר עם התלמיד על התנהגותו האלימה (94.7%), לכתוב להורי תלמיד או לדבר אתם בטלפון עקב התנהגות אלימה (88.9%), לקיים בכיתה פעילות או דיון (86.2%), והענשת תלמיד על התנהגותו האלימה (87.8%).
2. בהשוואה בין שלבי החינוך נמצא ששיעור הדיווחים על פעולות שננקטו בעקבות אירועים אלימים בחטיבות העליונות נמוך מזה שבבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים.
3. בהשוואה בין המגזר היהודי ללא יהודי נמצא ששיעור המחנכים במגזר הלא יהודי המדווחים שהביאו לכך שתלמיד בכיתתם הושעה עקב התנהגותו האלימה נמוך במידה ניכרת בהשוואה למגזר היהודי. כמו כן, שיעור נמוך יותר מהמחנכים במגזר הלא יהודי מתייעצים עם היועצת. בתוך המגזר היהודי יש נטייה קלה לשיעור גבוה יותר של דיווחים על פעילות בעקבות אירוע אלים בפיקוח הממלכתי בהשוואה לפיקוח הממלכתי דתי. לא נמצאו הבדלים בולטים בין המחנכים בתוך המגזר הלא יהודי.
4. בהשוואה בין השנים נמצא דמיון רב.

י. תמיכה בהתמודדות, הכשרה והשתלמויות

ביקשנו את המחנכים להעריך את טיב הסיוע שהם מקבלים כשהם זקוקים לו. 1.       כשליש מהמחנכים דיווחו שאין להם קשיים. בהשוואה בין הקבוצות נמצא שבחטיבות 34.1% מהמחנכים חשים שאינם זקוקים לסיוע, במגזר הלא יהודי 44.3%, בפיקוח הממלכתי דתי 41.6%, ובפיקוח הממלכתי השיעור היה נמוך בהרבה – 17.3%.

1. בהשוואה בין השנים נמצא שבשנת תשס"ה עלה שיעור המחנכים החשים שאין להם קשיים והם אינם זקוקים לסיוע.

 המחנכים נשאלו אם במהלך לימודיהם במכללה או באוניברסיטה הם קיבלו הכשרה לטיפול ולהתמודדות עם אלימות בבית-הספר.

1. הממצאים מצביעים על כך שרק 28.5% מהמחנכים קיבלו הכשרה כזו. השיעור נמוך במידה משמעותית במגזר היהודי — 23.0% בהשוואה ל – 43.1% במגזר הלא יהודי. בפיקוח הממלכתי השיעור גבוה מזה שבפיקוח הממלכתי דתי- 25.0% לעומת 16.9%.
2. בהשוואה בין השנים נראה שיש עליה ניכרת בשיעור המחנכים בחטיבה העליונה המדווחים שקיבלו הכשרה (26.6% לעומת 9.2% בתשס"ב).

שאלנו את המחנכים האם השתתפו בהשתלמות בנושא של מניעה של אלימות והתמודדות אתה.

1. נמצא ש- 43.4% מהמחנכים מדווחים שהשתתפו בהשתלמות. השיעור מעט נמוך יותר בקרב המחנכים בחטיבות העליונות (36.4%) ונמוך באופן בולט בפיקוח הממלכתי דתי (21.7%). השיעור הגבוה ביותר נמצא בקרב המחנכים בבתי הספר הדרוזים (57.2%). בהשוואה בין השנים נראה שברוב קבוצות המחנכים הייתה עליה בשיעור המחנכים המדווחים על השתתפות בהשתלמות. העלייה בולטת במיוחד בחטיבות העליונות ששם עלה השיעור מ- 16.8% ל- 36.4% בתשס"ה.
2. נמצא שמרבית המחנכים מרוצים מההשתלמויות שהם השתתפו בהן. ההערכות של המחנכים בבתי הספר היסודיים הן החיוביות ביותר. מחנכים במגזר הלא יהודי היו יותר שביעי רצון ממחנכים במגזר היהודי. לא נמצאו שינויים משמעותיים בין השנים.

המחנכים נשאלו אם לדעתם הם זקוקים להשתלמויות בנושא של מניעה והתמודדות עם אלימות בבית-הספר.

1. שיעור המחנכים המעריכים את הצורך שלהם בהכשרה כרב או רב מאוד הוא 17.5%, השיעור גבוה יותר בחטיבות הביניים (22.5%) ונמוך במיוחד בקרב המחנכים בפיקוח הממלכתי דתי- רק 7.7%.
2. בהשוואה בין השנים עולה שיש ירידה ניכרת בשיעור המחנכים המרגישים שהם זקוקים במידה רבה או רבה מאוד להשתלמות ולהכשרה.

מדיניות ותפקוד בית הספר בתחום האלימות

המחנכים קיבלו שורה של היגדים והתבקשו לציין באיזו מידה הם מסכימים שכל אחד מההיגדים מתאר את בית ספרם בכל הקשור למדיניות בתחום האלימות ולתפקוד הגורמים השונים בבית הספר.

1. בהערכה של כלל בית הספר, שיעור גבוה של מחנכים מציין שצוות ההנהלה מתפקד היטב בהתמודדות עם אלימות למשל, 91.7% הנהלת בית הספר פועלת לחשיפה ולדיון רציני באלימות בבית הספר. עם זאת, יש לשים לב לכך ש- 53.5% מהמחנכים חשים שהטיפול באלימות הוא בעיקר כתגובה לאירועים חריגים,וכרבע מהם מסכימים שרוב המורים בבית הספר מעדיפים להתעלם מאלימות שאינה באחריותם הישירה.
2. בהתייחסות של המחנכים לתפקוד שלהם בתחום ההתמודדות עם אלימות, יש נטייה ברורה להערכות חיוביות, אם כי יש שיעור לא מבוטל של מחנכים שאינם שותפים להערכה החיובית. למשל, נמצא שכשליש מהמחנכים מרגישים שהם משקיעים חלק גדול מדי מזמנם בטיפול באלימות.
3. ההערכות באשר לתפקוד המנהל וצוות ההנהלה ושל מורים אחרים הן חיוביות בדרך כלל.
4. שיעור גבוה של המחנכים מסכים שבית הספר עושה מאמץ אמיתי לערב תלמידים בניסיונות למנוע ולהתמודד עם אלימות, ושרוב ההורים משתפים פעולה בניסיונות למנוע אלימות. יש לציין ש- 63% מהמחנכים הסכימו או הסכימו מאוד עם ההיגד שהמגבלות, שמשרד החינוך מטיל על העונשים והאמצעים שבית הספר יכול להפעיל, פוגמות ביעילות הטיפול באלימות.
5. בהשוואה בין המחנכים משלבי החינוך השונים, בין המגזרים ובתוך המגזר הלא יהודי נמצאו הבדלים לא עקביים. בתוך המגזר היהודי, המחנכים בפיקוח הממלכתי דתי מתארים בדרך כלל התמודדות יעילה יותר עם אלימות.
6. בהשוואה בין השנים נמצא דמיון רב. ההבדלים הבודדים הראויים לציון הם העלייה בשיעור המחנכים המסכימים עם ההיגד שהמורים בבית הספר חוששים מלהתערב בקטטות – מ-14.1% בתשס"ב ל- 22.8% בתשס"ה וירידה קלה בשיעור המחנכים המרגישים חוסר אונים בהתמודדות עם אלימות מ- 15.9% ל- 12.1% בתשס"ה.

השוואה בין תלמידים, מנהלים ומחנכים

1. השווינו בין התלמידים, המחנכים והמנהלים מבחינת תפיסתם את חומרת בעיית האלימות בבית ספרם. התלמידים דיווחו יותר מהאחרים על כך שהבעיה בבית ספרם היא גדולה. זאת, מלבד בבתי הספר התיכונים ששם נמצא דמיון רב יותר בין שלושת הקבוצות.
2. נמצאו מתאמים גבוהים יותר בין הערכות התלמידים ומחנכיהם את חומרת הבעיה בהשוואה למתאמים בין תלמידים ומנהלים, ובין מחנכים ומנהלים.
3. המתאמים בין הדיווחים של תלמידים, מנהלים ומחנכים על אירועי אלימות בבית הספר אינם גבוהים.