רקע
בהכרזה האוניברסאלית בדבר זכויות האדם (סעיף 14) כתוב: "כל אדם זכאי לבקש ולמצוא בארצות אחרות מקלט מרדיפות". לישראל הגיעו פליטים רבים, שנמלטו מארצותיהם (סודן, אריתריאה, קונגו וחוף השנהב), ומבקשים כאן מקלט, כי חייהם בסכנה. בין הנמלטים יש גם ילדים רבים.
בתי-ספר רבים קלטו ילדים פליטים. הם זקוקים להבנה, לקבלה, לתמיכה ולחמלה. הפעילות לקראת יום הפליט (20 ביוני) עוסקת במחויבות שלנו כבני אדם לגלות חמלה כלפי הפליטים, מבוגרים וילדים.
מידע נוסף: אמנת הפליטים
בניסוח של אמנת הפליטים (משנת 1951) השתתפו נציגים של 26 מדינות. בין המדינות האלה הייתה גם מדינת ישראל הצעירה מאוד. היא נולדה בשנת 1948 – רק 3 שנים קודם לכן. היה זה 6 שנים אחרי השואה. אם כן, מדינת ישראל חתמה על אמנת הפליטים.
אמנת הפליטים היא, במידה רבה, תוצאה של הלקח שנלמד מן השואה. מטרתה: להבטיח הגנה לאנשים נרדפים, כך שלא יתרחשו עוד אסונות מהסוג הזה. למשל, הנוסעים באנייה סיינט-לואיס היו יהודים, שנמלטו מאימי גרמניה הנאצית בשנת 1939. למרות זאת, מדינות שיכלו להציל אותם (קובה, קנדה, ארצות הברית ועוד), סירבו להרשות להם לרדת אל החוף. האנייה נאלצה לחזור לאירופה, ושם נספו רוב נוסעיה.
המדינות שחתמו על האמנה, התחייבו לא לגרש ולא להחזיר אדם אל המדינה, המסכנת את חייו או את חירותו. וכך נכתב:
"שום מדינה מבעלות האמנה לא תגרש ולא תחזיר … פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות ארצות, שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת."
מדי שנה מדינות בכל רחבי העולם בוחנות עשרות אלפי בקשות של פליטים לקבל מקלט. אנשים, שהמדינה מאשרת שהם פליטים, זכאים להגנה במדינה שהם נמצאים בה, וכן הם זכאים לכל הזכויות הסוציאליות (זכות לבריאות, חינוך, קיום בכבוד), הקבועות באמנה.
(על-פי: דוח הפורום לזכויות פליטים, נובמבר 2008, ועל-פי: מדינת ישראל – מקלט בטוח?, רופאים לזכויות אדם)
