רקע

בחג הפסח אנו רואים כיצד המסורת היהודית מתייחסת אל מפלה של אויב. כידוע, בחג זה אנחנו מציינים את יציאת בני ישראל מן העבדות במצרים. כאשר במנוסתם עברו בני ישראל את ים סוף בחָרָבָה – רדפו אחריהם המצרים וטבעו בים.
האם המפלה של המצרים הרודפים אחרי עם ישראל היא סיבה לשמחה ולחגיגות? – מן התלמוד עולה שעלינו להגביל את השמחה. ההסבר לכך הוא:
באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה.
אמר להן הקב"ה: "מעשי ידיי טובעין בים סוף, ואתם אומרים שירה לפניי?"
(תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין לט, ע"ב)

נושא זה מזמן לנו עיסוק בנושא: היחס שלנו אל אויבינו, אל יריבינו ואף אל חברינו – כאשר הם נפגעים ונכשלים.

מטרות

א. חינוך חברתי – עיסוק בשמחה על כישלונו של האחר, וכיצד נוכל להתגבר על כך.
ב. מעגל השנה – היכרות והעמקה במקורות היהדות העוסקים בנושא: בנפול אויביך אל-תשמח.

הנחיות

למורים:
פעילות זאת עוסקת במקורות היהדות הקשורים לחג הפסח – מן התלמוד (הבבלי) ומן המקרא. את אלה נקשר אל אירוע מימינו – אל חיי היום יום שלנו.
לסיום נחזור אל ההגדה של פסח – אל אחד המנהגים הנהוגים בעת קריאתה, שהוא קשור אל נושא השיעור: שמחה בכישלונם של אחרים.

הפעילות:
א. חלקו לתלמידים את דף העבודה (מצורף קובץ להורדה).
ב. משך הזמן למילוי הדף לתלמידים: כ-20 דקות.
ג. דיון בכיתה בעקבות מילוי הדפים – בקשו מהתלמידים לשתף את הכיתה בחוויות שכתבו, ודונו בהן בעזרת השאלות הבאות:
1. האם קורה לנו שאנחנו שמחים על כישלון של יריבים? תארו מקרים כאלה.
2. האם, לדעתכם, זאת התנהגות טבעית? מדוע?
3. מה גרוע כל כך בכך שאנו שמחים על כישלון של יריבינו?
4. מדוע חשוב להתגבר על הנטייה לשמוח בנפול אויבינו?