נועם יקרה שלום,
קודם כל אומר לך שאני שמחה לשמוע שאכפת לך מהמתרחש בכיתתך ואת אינך אדישה במקרים של אלימות. את גם צודקת בחשש שלך שפעמים רבות כאשר ילדה אחת מספרת למורה על מקרים של אלימות הילדים עלולים לכנות אותה מלשינה. לכן הייתי מציעה לך שתי הצעות:
הראשונה היא לדבר עם בנות נוספות בכיתה ולשאול אותן איך הן מרגישות בכיתה והאם הן מרגישות כמוך ביחס לאווירה של האלימות בכיתה. במידה וכן אתן יכולות לפנות יחד כקבוצה של 4-5 בנות אל המורה ולשוחח איתה על המצב. במקרה כזה כקבוצה יש לכן יותר כוח וקשה לפגוע בכן.
הצעה שניה היא לכתוב למורה פתק אנונימי ובו את מתארת את המצב ומבקשת ממנה לטפל בו ולהתייחס אליו. אפשר לבקש מהמורה לעשות תיבה של בקשות ובה ישימו ילדים מכתבים אל המורה.
חשוב לי להסביר לך את ההבחנה בין הלשנה לבין דיווח. במצב של הלשנה הילד מספר למורה משהו שאף אחד לא באמת נפגע ממנו (כמו למשל "המורה הוא הוציא את הפלאפון שלו בשיעור" או "המורה הוא מחדד את העיפרון שלו"). במצב של דיווח הילד מספר למורה משהו שיש מי שנפגע ממנו . חשוב לזכור שאלימות היא תמיד דיווח משום שתמיד יש מישהו שנפגע במצב של אלימות.
אני מאחלת לך הצלחה רבה,
יעל אברהם,
פסיכולוגית חינוכית מומחית.